Page 59 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 59
נט משה 'א גריש ' -ט הלע מתנת
במחלוקת רבה ורבא ,ולפי ביאור זה מחלוקתם בשביל להציל את התינוק והן בשביל לצוד דגים
היא באופן שהפורס לא שמע שתינוק טבע בים, יהיה חייב.
ולמרות זאת נחלקו רבה ורבא האם במקרה שעלה
תינוק במצודתו יפטר הפורס ,שרבה סובר שהפורס וכהבנת המהר"ם חביב במחלוקת רבה ורבא
יפטר וזאת מחמת שהעיקר זה המעשה ,ומאחר כן פירש גם הקרן אורה (שבת דף קל"ז עמוד א'),
והתברר שפריסת המצודה היתה מעשה הצלה אך השפת אמת (מנחות דף ס"ד עמוד א') כתב
ממילא יפטר הפורס ,אבל רבא סובר שהעיקר זה שבהכרח רבא שמחייב חלק על רבה וסובר שפורס
המחשבה ,ומאחר והפורס כלל לא שמע שטבע המצודה התכוין רק לצוד את הדגים ולכן הוא מחיב
כאן תינוק אם כן בודאי שמחשבתו היתה רק על גם אם עלו במצודה גם תינוק וגם דגים ,ולדברי
צידת דגים ,ולכן הוא חייב גם אם במקרה עלה השפת אמת הן לרבה והן לרבא אם פורס המצודה
יתכוין גם להצלה הוא יהיה פטור וזאת למרות
תינוק במצודה]". שהוא התכוין גם לדגים ,והסיבה שרבא מחייב אינה
אלא מחמת שהוא לא התכוין אלא לצידת הדגים.
ולביאור זה רבה ורבא נחלקו רק באופן שלא
שמע שהתינוק טבע בים ,אבל אם הוא שמע המתבאר
כולם מודים שהמציל פטור ,והיינו כיון שאם פורס
המצודה שמע שנפל תינוק לים הוא ודאי התכוין גם נמצא שלהבנת מהר"ם חביב והקרן אורה
לתינוק ,ומכיון שהוא התכוין גם להצלת התינוק לכן מחלוקתם של רבה ורבא הוא באופן שבמעשה
ההצלה נכלל גם כונה לתועלת אחרת ,אבל לדעת
הוא יהיה פטור למרות שהוא התכוין גם לדגים. השפת אמת לכל הדעות אם כיון גם להצלה הוא
יהיה פטור ,וזאת למרות שהוא התכוין גם למטרה
שמע ולא שמע נוספת ,והמחלוקת של רבה ורבא היא האם
העובדה שפורס המצודה שמע שטבע תינוק בים
אך כל זה נכון אם גורסים בגמרא "לא שמע
שטבע תינוק בים" ,אבל רש"י גורס גם בביאור מכריחה שאכן הוא כיון גם להצלת התינוק.
השני בגמרא "שמע שטבע תינוק בים" ,והוא מבאר
שלמרות שבביאור הראשון הבינה הגמרא שכל איכא דאמרי
הסיבה שרבה פוטר מכיון שפורס המצודה שמע
שתינוק טבע בים בודאי שהוא התכוין גם להצלת אמנם בגמרא יש ביאור נוסף במחלוקת של
התינוק ,אבל בביאור השני הגמרא הבינה שאין רבה ורבא ,ולביאור זה הן לרבה והן לרבא פורס
משמעות לכך שפורס המצודה שמע שתינוק טבע המצודה לא יהיה חייב אם הוא התכוין גם למטרת
בים ,ומחלוקתם של רבה ורבא היא בין אם פורס
המצודה שמע שתינוק טבע בים ,ובין אם פורס הצלת התינוק.
המצודה לא שמע שתינוק נפל לים ,אלא מחלוקתם
היא האם העיקר זה המעשה וממילא מכיון שהוא "ואיכא דאמרי ,אמר ליה היינו פלוגתייהו דרבה
הציל את התינוק הוא יהיה פטור ,או שהעיקר זה ורבא ,דאיתמר לא שמע שטבע תינוק בים ,ופרש
הכונה ומאחר והוא התכוין לצוד דגים לכן הוא יהיה מצודה להעלות דגים והעלה דגים ,חייב ,להעלות
חייב למרות שהוא גם הציל את התינוק ,ומכיון דגים והעלה תינוק ודגים ,רבה אמר פטור ,ורבא אמר
חייב ,רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ,ורבא אמר
חייב זיל בתר מחשבתו [הגמרא מציגה ביאור נוסף