Page 45 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מה‬ ‫משה‬ ‫'א גריש ‪' -‬ו הלע‬ ‫מתנת‬

‫ולכן הוא פטור‪ ,‬אבל כותב הקמיע הרי היה אומר‬ ‫רפואה בדרך סגולית‬
‫ועושה והוא אכן כתב קמיע‪ ,‬ואמנם אם נסבור‬
‫שמותר לחלל שבת גם לרפואה בדרך סגולית‪,‬‬ ‫החיד"א (ברכי יוסף אורח חיים סימן ש"א אות‬
‫אם כן מלכתחילה אין להטיל כל פגם במעשיו של‬ ‫ו') מתייחס למאורע זה ללא לציין את שם המקובל‪,‬‬
‫המקובל‪ ,‬אבל הרי החיד"א רצה לטהר בדיעבד את‬ ‫והוא מאריך לדון האם מותר לחלל את השבת‬
‫מעשיו של המקובל גם לסוברים שאין לחלל שבת‬ ‫לצורך חולה כאשר הרפואה אינה רפואה טבעית‬
‫לרפואה שאינה בדרך הטבע‪ ,‬והרי לסוברים שאסור‬
‫לחלל שבת לרפואה סגולית‪ ,‬המקובל עבר איסור‬ ‫אלא רפואה סגולית‪ ,‬והוא לא מכריע בנידון‪.‬‬
‫בכך שהוא כתב בשבת‪ ,‬ואם כן מדוע אם הוא‬
‫הצליח במעשיו להציל את הנערה הוא ינוקה מעון‪,‬‬ ‫ינוקה מעוון‬
‫והרי הוא עבר איסור בכך שהוא כתב קמיע בשבת‪.‬‬
‫עם זאת כותב החיד"א שגם אם אכן אסור‬
‫רפואה לא בטוחה‬ ‫לעשות כן לכתחילה‪ ,‬אך אם עבר ועשה והתברר‬
‫שהסגולה הועילה‪ ,‬וכמו במקרה המדובר שאכן‬
‫אך מתוך עיון בדברי החיד"א שם נראה‬ ‫חייה של הנערה ניצלו בזכות הקמיע‪ ,‬באופן כזה‬
‫שהחיד"א סבור שהסיבה שאסור לחלל שבת‬ ‫כותב הקמיע לא חילל את השבת‪ ,‬והוא מבסס‬
‫לצורך רפואה בדרך סגולית‪ ,‬אין זה מחמת שהיתר‬ ‫את פסיקתו מהסוגיא במנחות (דף ס"ד עמוד‬
‫התורה לחלל שבת לצורך חולי אינו אלא באמצעות‬ ‫א') "איתמר‪ ,‬שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה‬
‫רפואה קונבנציונלית‪ ,‬אלא החיד"א סובר שלמרות‬ ‫להעלות דגים‪ ,‬והעלה דגים חייב‪ ,‬להעלות דגים‪,‬‬
‫שגם רפואה סגולית כלולה בהיתר לחלל שבת‪ ,‬אך‬ ‫והעלה דגים ותינוק‪ ,‬רבא אמר חייב‪ ,‬ורבה אמר‬
‫מכיון שההצלחות של רפואה זו אינם החלטיות‬ ‫פטור"‪ ,‬ומתבאר מדברי הגמרא שכל מחלוקתם של‬
‫לכן אין היתר להשתמש בהם בשבת‪ ,‬ומפני כן‬ ‫רבה ורבא אינה אלא כאשר הוא העלה במצודה גם‬
‫כתב החיד"א שאם אכן התברר שכתיבת הקמיע‬ ‫דגים‪ ,‬אבל אם פורס המצודה לא העלה בה אלא‬
‫הועילה להציל את החולה ממילא הוכח שהיה זה‬ ‫את התינוק ברור שהוא פטור‪ ,‬וזאת למרות שמטרת‬
‫מעשה שבכוחו להציל את החולה‪ ,‬ואם כן התברר‬ ‫פריסת המצודה היתה לצוד דגים‪ ,‬ובהכרח שמכיון‬
‫שאין להטיל דופי במעשיו של כותב הקמיע‪ ,‬אלא‬ ‫שבפועל הוא הציל את התינוק ממילא הוא פטור‪,‬‬
‫שמאחר ומלכתחילה לא היה למקובל היתר לכתוב‬ ‫וכך גם המקובל שכתב את הקמיע‪ ,‬מאחר שהתברר‬
‫את הקמיע לכן יש עילה לטענה שכותב הקמיע חטא‬ ‫שפעולה זאת הצילה את הנערה לכן הוא יהיה נקי‬
‫בזה שהוא כתב את הקמיע‪ ,‬ולכן החיד"א הוצרך‬ ‫מעון‪ ,‬וזאת גם אם נכריע שהיה אסור לו לכתוב את‬
‫לבסס את הפטור מהסוגיא במנחות שמבואר שם‬
‫שלמרות שפורס המצודה עשה כך מתוך מטרה‬ ‫הקמיע‪.‬‬
‫לצוד דגים‪ ,‬אך אם בפועל הוא העלה בחכתו תינוק‬
‫הוא יהיה פטור‪ ,‬וזאת מכיון שהתברר שהמעשה‬ ‫מחשבה בלבד‬
‫היה חיוני לצורך הצלת נפשות‪ ,‬וכך גם כותב הקמיע‬
‫יהיה פטור מכיון שהתברר שהקמיע הציל חיי אדם‪.‬‬ ‫ודברי החיד"א זקוקים לתוספת הסבר‪ ,‬כי הרי‬
‫לכאורה אין כל דמיון בין הפורס מצודה לצוד דגים‬
‫והעלה תינוק‪ ,‬ובין כותב קמיע בשבת‪ ,‬החושב לצוד‬
‫דגים הרי מחשבתו לא צלחה כי הרי בפועל הוא‬
‫לא צד דגים אלא תינוק‪ ,‬כך שמעלליו לא מומשו‪,‬‬