Page 43 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 43

‫מג‬  ‫משה‬  ‫'א גריש ‪' -‬ה הלע‬                      ‫מתנת‬

‫גם אם התברר שהיה צורך בשחיטת הבהמה‬             ‫הפעולה לא היה כל היתר וההיתר התחדש רק אחר‬
‫השניה‪ ,‬כגון שנשפך הדם של החטאת הראשונה]"‪,‬‬      ‫כך‪ ,‬או שהיתר זה שריר וקיים רק באופן שכבר בעת‬
‫ומקשים התוספות מדוע רבה סבור שחייב על‬          ‫ביצוע המעשה היה צורך בפעולה‪ ,‬הגאון ר' שמעיה‬
‫השניה גם אם התברר שהיה צורך לשחוט אותה‪,‬‬        ‫קטאריווס זצ"ל‪ ,‬והגאון רבי יהודה נגאר זצ"ל‬
‫והרי להלן בגמרא סבור רבה שהעיקר זה המעשה‬       ‫(למודי ה' לימוד ר"ג)‪ ,‬ורבינו יוסף חיים מבגדד‬
‫ולכן אם התברר לאחר ששחטו את החטאת‬              ‫(שו"ת רב פעלים חלק א' אורח חיים סימן י"ב)‬
‫השניה שהמעיים של הראשונה היו כחושים יהיה‬       ‫והאמרי בינה (דיני יום טוב סוף סימן ג') סבורים‬
‫השוחט פטור‪ ,‬אם כן מבואר שאם התברר שיש‬          ‫שהיתר זה הוא רק כאשר כבר בעת המעשה היה‬
‫צורך בשחיטה השניה השוחט יהיה פטור‪ ,‬ומדוע‬       ‫היתר לעשותו אלא שהעושה לא כיון לכך‪ ,‬אבל‬
‫כשנשפך הדם של החטאת הראשונה יהיה השוחט‬         ‫הגאון רבי צבי פסח פראנק‪ ,‬והגאון רבי משה‬
‫חייב גם אם התברר שהיה צורך בשחיטת החטאת‬        ‫מרדכי עפשטיין‪ ,‬והגאון ר' אברהם אהרן בורשטיין‬
                                               ‫(תולדות זאב פסחים דף מ"ו עמוד ב') פטרו גם‬
                                       ‫השניה‪.‬‬
                                                 ‫באופן שרק לאחר מכן התחדש הצורך בעשייה‪.‬‬
           ‫אם יבוא אליהו‬
                                               ‫ובזה יחרץ גם גורלו של שמואל כהן שחצה‬
‫וביארו התוספות "דהתם אם יבא אליהו ויאמר‬        ‫באיסור את בית הקברות‪ ,‬ורק לאחר מכן התברר‬
‫שהיא כחושה בבני מעיים היה מביא שמינה"‪,‬‬         ‫שבגין כך ניצלו חייו‪ ,‬שגם בזה מאחר ובעת האיסור‬
‫כלומר שיש חילוק בין אם נמצא שהמעיים של‬         ‫עדיין שמואל לא היה בסכנה ממילא לסוברים‬
‫הבהמה הראשונה היו כחושים‪ ,‬ובין אם נשפך הדם‬     ‫שבאופן כזה לכל הדעות הוא לא יפטר‪ ,‬אם כן גם‬
‫של הבהמה הראשונה‪ ,‬כי כשהתברר שהמעיים‬           ‫שמואל לא ינוקה מעוון‪ ,‬אך לסוברים שאין בזה‬
‫של הבהמה הראשונה הינם כחושים הרי זה גילוי‬      ‫הבדל וכל שהתברר שהמעשה היה חיוני יהיה‬
‫למפרע שכבר בעת שנשחטה הבהמה הראשונה‬
‫היה צורך בשחיטת הבהמה השניה‪ ,‬ולמרות‬                                ‫פטור‪ ,‬גם שמואל זכאי הוא‪.‬‬
‫שהשוחט לא ידע מזה אך העיקר זה המעשה‬
‫ולא המחשבה‪ ,‬אבל אם לאחר שנשחטה הבהמה‬                        ‫נשפך הדם‬
‫השניה נשפך הדם של הבהמה הראשונה‪ ,‬הרי אין‬
‫זה גילוי למפרע אלא שהצורך בשחיטת השניה‬         ‫הגאון רבי יהודה נגאר זצ"ל בספרו למודי ה'‬
‫התחדש לאחר שהיא כבר נשחטה‪ ,‬כך ששחיטת‬           ‫(למוד ר"ג) הוכיח את החילוק בין אופן שהצורך כבר‬
‫הבהמה השניה נגמרה באיסור ולכן לא יועיל‬         ‫היה קיים בעת העשייה‪ ,‬לבין אופן שהצורך התחדש‬
‫להצילו העובדה שלאחר מכן נשפך הדם ונהיה‬         ‫רק לאחר מכן‪ ,‬מדברי התוספות (מנחות דף ס"ד‬
                                               ‫עמוד א' ד"ה ואפילו נתכפר בשניה)‪ .‬בגמרא שם‬
                 ‫צורך בשחיטת הבהמה השניה‪.‬‬      ‫"איתמר שחט [בשבת] שתי חטאות של ציבור ואינו‬
                                               ‫צריך אלא אחת [אם שחטו בשבת במקום חטאת‬
‫ומזה הוכיח הלמודי ה' שלכל הדעות באופן‬          ‫אחת שתי חטאות]‪ ,‬אמר רבה ואיתימא רבי אמי‬
‫שההיתר התחדש רק לאחר גמר המעשה הוא לא‬          ‫חייב על השניה ופטור על הראשונה [על הראשונה‬
‫ינוקה מעוון‪ ,‬ולכן המבשל בשבת ולאחר מכן נמצא‬    ‫שנשחטה כדין הוא פטור ואילו על השניה שנשחטה‬
‫חולה שזקוק לתבשיל לא יהיה בזה סיבה לטהר את‬     ‫שלא כדין חייב]‪ ,‬ואפילו נתכפר לו בשניה [וכן הדין‬
   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47   48