Page 370 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 370
משה 'ו גריש ' -ז הלע מתנת שע
שלכל הדעות חוששים למיתה ,ואם כן חוזרת לא יודע מתי יבוא זמנו ויתכן שהוא ימות מחר ,לכן
התמיהה כיצד כתב הרא"ש (גיטין פרק ט' סימן ב') באופן כזה הוא מחוייב לאלתר להיות נזיר ,ואם הוא
שאם הבעל התנה את תוקפו של הגט בכך שהאשה התעכב הוא יעבור על איסור בל תאחר] ,מידי דהוה
לא תשתה יין מותר לאשה להנשא מיד לאחר האומר לאשתו הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי
קבלת הגט וזאת מאחר וישום התנאי בשליטת [הלכה זו דומה לכהן שגירש את אשתו וקבע שהגט
האשה ,והרי למתבאר ישום התנאי אינו בשליטתה יכנס לתוקפו שעה לפני שהוא ימות] אסורה לאכול
כי הרי יתכן שבתוך הזמן שהוקצב לקיום התנאי בתרומה מיד [מאחר ואנו לא יודעים אימתי הבעל
האשה תמות ,ואם האשה תמות הרי גם אם היא הכהן ימות ממילא אסור לאשה לאכול בתרומה,
תרצה לשתות יין לא תהיה לה אפשרות לשתות, כי בכל שעה ושעה אנו חוששים אולי הבעל ימות
כך שקיום התנאי לא יהיה רק מרצונה של האשה בשעה הקרובה והגט יכנס לתוקפו ויתברר שבזמן
אלא היא תהיה גם מוכרחת לקים את התנאי ,והרי שהיא אכלה את התרומה היא כבר לא היתה אשת
לסוברים שכאשר מצטרף לרצון אונס הוי בכל כהן] ,אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית
אונס ,אם כן כאשר התנאי קוים גם מחמת ההכרח [מהלכה זו למדים שבכל שעה ושעה אנו חוששים
שמא הבעל ימות] ,הכא נמי [כך גם לגבי המתחיב
יש טענת אונס כנגד הגט. להיות נזיר לפני שהוא ימות] לאלתר הוי נזיר [עליו
להיות נזיר לאלתר] דאמרינן דילמא השתא מיית [כי
קיום התנאי לאחר מיתת האשה
אנו חוששים שמא עוד מעט הוא ימות]".
וביאר הגאון רבי שלמה איגר זצ"ל שמכאן
יסדו את שיטתם הגאונים [שהובאו דבריהם חשש מיתה
בהלכות גדולות] הסוברים שלאחר מיתת הבעל
לא צריכים לקיים את התנאי ,ומחדש הגאון זצ"ל והקשה הרא"ש (נדרים דף ג' עמוד ב') שבסוגיא
שכמו שלשיטתם אין צריך לקים את התנאי לאחר כאן מבואר שחוששים שמא ימות ,ואילו בסוגיא
מיתת הבעל הוא הדין שלשיטתם אין צריך לקים בגיטין (דף כ"ח עמוד א') סבר אביי שנחלקו בזה
את התנאי לאחר מיתת האשה ,וזאת מאחר והסיבה התנאים "אלא אמר אביי לא קשיא הא רבי מאיר
שהם סבורים שלא צריך לקיים את התנאי לאחר דלא חייש למיתה הא רבי יהודה דחייש למיתה",
מיתת הבעל כיון שכונת המתנה היתה שהתנאי וביאר הרא"ש שהמחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה
יתקיים כל עוד הבעל חי ורק הגט הוא המפריד היא רק לגבי חשש מיתה בתוך זמן מועט ,שבזמן
ביניהם ,אבל כאשר הבעל כבר מת כך שגם ללא הגט מועט יש הסוברים שלא חוששים שמא ימות,
המות הפריד ביניהם ,ממילא כבר אין הקפדה על אבל בנזירות שסתם נזירות שלושים יום בזה לכל
ישום ההתנאה ,אם כן הוא הדין כאשר האשה מתה
שמאחר וגם לולא הגט המות הפריד ביניהם מכאן השיטות חוששים שמא ימות.
ואילך לא תהיה הקפדה על ישום התנאי ,ועל כן אם
היה תנאי בגט שהאשה לא תשתה יין למשך זמן מעתה אשה שקבלה גט בהתניה שהיא לא
מסוים והאשה מתה בתוך הזמן קיום התנאי הושלם תשתה יין בשנה הקרובה אף שכעיקרון לא
חוששים שיקרה לה אונס אבל אין לנו אונס גדול
והגט בתוקפו. ממיתה ,והרי ביותר משלושים יום מבואר ברא"ש