Page 370 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו גריש ‪' -‬ז הלע‬ ‫מתנת‬ ‫שע‬

‫שלכל הדעות חוששים למיתה‪ ,‬ואם כן חוזרת‬ ‫לא יודע מתי יבוא זמנו ויתכן שהוא ימות מחר‪ ,‬לכן‬
‫התמיהה כיצד כתב הרא"ש (גיטין פרק ט' סימן ב')‬ ‫באופן כזה הוא מחוייב לאלתר להיות נזיר‪ ,‬ואם הוא‬
‫שאם הבעל התנה את תוקפו של הגט בכך שהאשה‬ ‫התעכב הוא יעבור על איסור בל תאחר]‪ ,‬מידי דהוה‬
‫לא תשתה יין מותר לאשה להנשא מיד לאחר‬ ‫האומר לאשתו הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי‬
‫קבלת הגט וזאת מאחר וישום התנאי בשליטת‬ ‫[הלכה זו דומה לכהן שגירש את אשתו וקבע שהגט‬
‫האשה‪ ,‬והרי למתבאר ישום התנאי אינו בשליטתה‬ ‫יכנס לתוקפו שעה לפני שהוא ימות] אסורה לאכול‬
‫כי הרי יתכן שבתוך הזמן שהוקצב לקיום התנאי‬ ‫בתרומה מיד [מאחר ואנו לא יודעים אימתי הבעל‬
‫האשה תמות‪ ,‬ואם האשה תמות הרי גם אם היא‬ ‫הכהן ימות ממילא אסור לאשה לאכול בתרומה‪,‬‬
‫תרצה לשתות יין לא תהיה לה אפשרות לשתות‪,‬‬ ‫כי בכל שעה ושעה אנו חוששים אולי הבעל ימות‬
‫כך שקיום התנאי לא יהיה רק מרצונה של האשה‬ ‫בשעה הקרובה והגט יכנס לתוקפו ויתברר שבזמן‬
‫אלא היא תהיה גם מוכרחת לקים את התנאי‪ ,‬והרי‬ ‫שהיא אכלה את התרומה היא כבר לא היתה אשת‬
‫לסוברים שכאשר מצטרף לרצון אונס הוי בכל‬ ‫כהן]‪ ,‬אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית‬
‫אונס‪ ,‬אם כן כאשר התנאי קוים גם מחמת ההכרח‬ ‫[מהלכה זו למדים שבכל שעה ושעה אנו חוששים‬
‫שמא הבעל ימות]‪ ,‬הכא נמי [כך גם לגבי המתחיב‬
‫יש טענת אונס כנגד הגט‪.‬‬ ‫להיות נזיר לפני שהוא ימות] לאלתר הוי נזיר [עליו‬
‫להיות נזיר לאלתר] דאמרינן דילמא השתא מיית [כי‬
‫קיום התנאי לאחר מיתת האשה‬
‫אנו חוששים שמא עוד מעט הוא ימות]"‪.‬‬
‫וביאר הגאון רבי שלמה איגר זצ"ל שמכאן‬
‫יסדו את שיטתם הגאונים [שהובאו דבריהם‬ ‫חשש מיתה‬
‫בהלכות גדולות] הסוברים שלאחר מיתת הבעל‬
‫לא צריכים לקיים את התנאי‪ ,‬ומחדש הגאון זצ"ל‬ ‫והקשה הרא"ש (נדרים דף ג' עמוד ב') שבסוגיא‬
‫שכמו שלשיטתם אין צריך לקים את התנאי לאחר‬ ‫כאן מבואר שחוששים שמא ימות‪ ,‬ואילו בסוגיא‬
‫מיתת הבעל הוא הדין שלשיטתם אין צריך לקים‬ ‫בגיטין (דף כ"ח עמוד א') סבר אביי שנחלקו בזה‬
‫את התנאי לאחר מיתת האשה‪ ,‬וזאת מאחר והסיבה‬ ‫התנאים "אלא אמר אביי לא קשיא הא רבי מאיר‬
‫שהם סבורים שלא צריך לקיים את התנאי לאחר‬ ‫דלא חייש למיתה הא רבי יהודה דחייש למיתה"‪,‬‬
‫מיתת הבעל כיון שכונת המתנה היתה שהתנאי‬ ‫וביאר הרא"ש שהמחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה‬
‫יתקיים כל עוד הבעל חי ורק הגט הוא המפריד‬ ‫היא רק לגבי חשש מיתה בתוך זמן מועט‪ ,‬שבזמן‬
‫ביניהם‪ ,‬אבל כאשר הבעל כבר מת כך שגם ללא הגט‬ ‫מועט יש הסוברים שלא חוששים שמא ימות‪,‬‬
‫המות הפריד ביניהם‪ ,‬ממילא כבר אין הקפדה על‬ ‫אבל בנזירות שסתם נזירות שלושים יום בזה לכל‬
‫ישום ההתנאה‪ ,‬אם כן הוא הדין כאשר האשה מתה‬
‫שמאחר וגם לולא הגט המות הפריד ביניהם מכאן‬ ‫השיטות חוששים שמא ימות‪.‬‬
‫ואילך לא תהיה הקפדה על ישום התנאי‪ ,‬ועל כן אם‬
‫היה תנאי בגט שהאשה לא תשתה יין למשך זמן‬ ‫מעתה אשה שקבלה גט בהתניה שהיא לא‬
‫מסוים והאשה מתה בתוך הזמן קיום התנאי הושלם‬ ‫תשתה יין בשנה הקרובה אף שכעיקרון לא‬
‫חוששים שיקרה לה אונס אבל אין לנו אונס גדול‬
‫והגט בתוקפו‪.‬‬ ‫ממיתה‪ ,‬והרי ביותר משלושים יום מבואר ברא"ש‬