Page 360 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו גריש ‪' -‬ו הלע‬ ‫מתנת‬ ‫שס‬

‫שגם לולא האונס הוא לא היה מתרפא והתנאי היה‬ ‫הלכה פסוקה‬
‫מתממש‪ ,‬כך שלדברי הפני יהושע במקרה כזה אין‬
‫כנגד הגט טענת אונס וממילא הגט יהיה תקף‪ ,‬ופסיה‬ ‫נידון זה הינו לכאורה הלכה פסוקה בשולחן‬
‫ערוך (אבן העזר סימן קמ"ה סעיף ו') "אבל אם אמר‬
‫לא תזדקק לחליצה‪.‬‬ ‫[הבעל בהיותו חולה הרי זה גיטיך‪ ,‬אך רק] אם לא‬
‫יעמוד מחולי זה [אם אני לא אתרפא מהמחלה]‪,‬‬
‫אם אמות מחולי זה‬ ‫ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי‪ ,‬הרי זו ספק‬
‫מגורשת"‪ ,‬כך שפסיה הינה ספק אלמנה ספק גרושה‪.‬‬
‫אך כל זאת רק מאחר ונוסח ההתניה היה שהגט‬
‫יהיה תקף רק אם אתרפא מהמחלה‪ ,‬שמאחר וראובן‬ ‫ספק אלמנה ספק גרושה‬
‫לא התרפא ממילא הגט תקף‪ ,‬אבל אם נוסח ההתניה‬
‫היה שהגט יהיה תקף רק אם ראובן ימות מהמחלה‪,‬‬ ‫מקור פסיקתו של השולחן ערוך מהרמב"ם‬
‫הרי ראובן לא מת מהמחלה אלא בגלל השריפה‪ ,‬כך‬ ‫(פרק ט' מהלכות גירושין הלכה י"ח)‪ ,‬והתבארו שני‬
‫שאילו אכן כך היתה נוסח ההתניה הרי התנאי לא‬ ‫הסברים מדוע הגט בספק‪ ,‬לשיטת הרא"ש (גיטין‬
‫היה מתקיים וממילא הגט היה בטל‪ ,‬ופסיה היתה‬ ‫פרק ו' סימן ד') הספק הוא בגלל ששני התלמודים‬
‫זקוקה לחליצה‪ ,‬וכמו שנפסק בשולחן ערוך (אבן‬ ‫נחלקו האם כאשר ארע לבעל מיתה משונה יהיה‬
‫העזר סימן קמ"ה סעיף ו') "הרי זה גיטיך מהיום אם‬ ‫טענת אונס כנגד הגט‪ ,‬הבבלי סבור שמאחר והבעל‬
‫מתי מחולי זה‪ ,‬ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו‬ ‫לא העלה על דעתו שיקרה לו כזאת ממילא הוי אונס‪,‬‬
‫ואילו הירושלמי סובר שמאחר והבעל כלל בהתניה‬
‫ארי וכיוצא בזה‪ ,‬ומת‪ ,‬אינו גט"‪.‬‬ ‫את כל האופנים שהוא לא יתרפא ממילא נכלל בזה‬
‫גם אם הוא ימות במיתה משונה‪ ,‬ולשיטת הרא"ש‬
‫ביוצא לדרך‬ ‫אכן גם במקרה הטראגי של ראובן ופסיה היא תהיה‬
‫ספק אלמנה ספק גרושה‪ ,‬ותאלץ להמתין עד שדן‬
‫במקרה דומה ביוצא לדרך ונותן גט בהתניה‬ ‫אחיו של ראובן יגדל ויהיה כשר לחלץ אותה מעיגונה‪.‬‬
‫שהגט יהיה תקף רק אם לא אחזור עד שלושים יום‪,‬‬
‫ולבסוף ארע לו מיתה משונה‪ ,‬לדברי הפני יהושע גם‬ ‫גרושה בודאות‬
‫בזה הגט בספק שמא גם לולא האונס הבעל לא היה‬
‫חוזר‪ ,‬אבל האור שמח סבור שבזה מאחר והמטרה‬ ‫אבל להבנת הר"ן (על הרי"ף בגיטין דף ל"ה‬
‫של ההתניה היתה בכדי להותיר בידיו של הבעל את‬ ‫עמוד א') והמגיד משנה (פרק ט' מהלכות גירושין‬
‫היכולת לבטל את הגט‪ ,‬ממילא מאחר ובגלל שהוא‬ ‫הלכה י"ז) שהעילה לפסיקתו של הרמב"ם אינה‬
‫נטרף נמנע ממנו זכות ההחלטה‪ ,‬לכן הגט יהיה בטל‬ ‫מחמת הירושלמי‪ ,‬אלא בגלל שכך פירש הרמב"ם‬
‫בודאות‪ ,‬וכמפורש בשולחן ערוך (סימן קמ"ד סעיף‬ ‫את הכרעת בני ארץ ישראל (גיטין דף ע"ג עמוד א')‬
‫א') "אמר לה הרי זה גיטיך אם לא אבא בתוך שלשים‬ ‫"אכלו ארי אין לנו"‪ ,‬שאין לנו להכריע על כשרותו‬
‫יום‪ ...‬והיה בא בדרך בתוך שלושים יום וחלה או‬ ‫של הגט‪ ,‬וביאר הפני יהושע (כתובות דף ב' עמוד ב')‬
‫עכבו נהר ולא בא עד אחר שלושים יום‪ ,‬הרי זה גט‪,‬‬ ‫שהספק הוא מחמת שיתכן שגם לולא זאת שאריה‬
‫אפילו עומד וצווח הריני אנוס‪ ,‬שאין אונס בגיטין‪...‬‬ ‫טרף את הבעל הוא לא היה קם ממיטת חוליו‪,‬‬
‫אבל אונס דלא שכיח כלל‪ ,‬כגון אכלו ארי או הכישו‬ ‫ממילא מאחר וראובן כבר היה חולה סופני ובדרך‬
‫נחש או נפל הבית עליו‪ ,‬לא אסיק אדעתיה להתנות‬ ‫הטבע הרופאים אמרו נואש לחייו‪ ,‬אם כן הרי ברור‬

‫עליו‪ ,‬ומבטל הגט והיא זקוקה ליבם"‪.‬‬