Page 59 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הלצהה משה נט‬

‫להוציא לשם כך את כל ממונו‪ .‬אלא שבחידושי‬ ‫שיש חיוב בשעת הצורך להוציא ממון כדי להציל‬
‫רבי עקיבא איגר בשולחן ערוך יורה דעה שם הביא‬ ‫חבירו‪ .‬אולם הסמ"ע בשולחן ערוך שם הוסיף‪ :‬וכתבו‬
‫מחלוקת הפוסקים אם על לאו שעוברים עליו בשב‬ ‫הרא"ש (סנהדרין פ"ח סי' ב') והטור בסימן זה ז"ל‪ ,‬מיהו‬
‫ואל תעשה [כלומר שאם אינו עושה מעשה מסויים‬ ‫אם יש לו ממון להציל עצמו חייב לשלם לחבירו‪,‬‬
‫הוא עובר בלאו‪ ,‬וזה דומה בכך למצות עשה] יש חיוב‬ ‫והביא הרא"ש ראיה לדבר‪ ,‬ומהתימה שהשמיטו‬
‫להוציא כל ממונו כשאר לאוין‪ ,‬או רק חומש כדין‬ ‫המחבר ומור"ם ז"ל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬כלומר שהחיוב להוציא‬
‫ממון לא כולל להפסיד את אותו הממון‪ ,‬אלא שהוא‬
‫מצות עשה‪.‬‬ ‫חייב להוציא את הממון הנדרש‪ ,‬ואחר כך יכול לתבוע‬
‫את הניצול שישיב לו את כספו‪ ,‬ותמה על השולחן‬
‫אך יש מקום לומר שכאן זה שונה‪ ,‬שהרי למדו‬
‫דין זה מפסוק מיוחד ש"לא תעמוד על דם רעך" אם‬ ‫ערוך והרמ"א שהשמיטו דין זה‪.‬‬
‫כן החיוב כאן הוא לא רק מהדין הכללי שלא לעבור‬
‫על לאו‪ ,‬אלא הוא דין מיוחד שהתורה חייבה שלא‬ ‫אלא שמלשון הרא"ש והטור נראה שבאמת יש‬
‫לעמוד על דם רעהו וכמו שפירש רש"י שם "חזור על‬ ‫חיוב להוציא ממון גם במקרה שלבסוף יודע שלא‬
‫כל צדדין שלא יאבד דם רעך" ומשמע שזה חיוב יותר‬ ‫יוחזר לו הכסף‪ ,‬כגון שהניצול בודאי אין לו כסף‪,‬‬
‫ממקום אחר‪ ,‬אם כן גם אם נאמר שבכל לאו שהוא‬ ‫או כגון שיוברח למקום רחוק ולא יראנו כלל‪ ,‬ורק‬
‫בשב ואל תעשה דינו בחומש‪ ,‬כאן נראה שעליו‬ ‫שבמקרה שיש לו כסף‪ ,‬הניצול מחוייב לשלם זאת‬
‫להוציא כל ממונו‪ ,‬ומפורש כתב כן בשו"ת זרע אמת‬ ‫מכספו‪ .‬אולם מדברי הרמ"ה בספר יד רמה שם‬
‫(ח"ב סוף סימן נ"א‪ ,‬הובא בספר דרכי תשובה סי' רנ"ז ס"ק נ"ז)‪ ,‬וכן‬ ‫נראה שאין חיוב להוציא ממון‪ ,‬רק הוא חייב לטרוח‬
‫היא משמעות דברי החפץ חיים בספרו "אהבת חסד"‬ ‫ולשכור פועלים מכספו של הניצול‪ ,‬אבל אין חיוב‬
‫(חלק ב' סימן כ' אות ב')‪ .‬וכן פסק בשו"ת אגרות משה (יורה‬ ‫כלל להוציא כסף מכיסו להצלת חבירו‪ .‬ואף שכן‬
‫דעה ח"א סימן רכ"ג)‪ ,‬שבהצלת נפשות יש חיוב להוציא‬ ‫מצינו גם לאחר מרבותינו האחרונים שפסקו כן‪ ,‬וכמו‬
‫אף כל ממונו‪ ,‬והוכיח כן ממה שהוצרכה התורה‬ ‫שכתב החוות יאיר בסימן קמ"ו שלולא שכתבו כל‬
‫לכתוב פסוק מיוחד לדיני נפשות "לא תעמוד על דם‬ ‫הפוסקים שיש חיוב להפסיד ממון ולשכור פועלים‬
‫רעך"‪ ,‬והרי אף בלא פסוק זה היה מחויב להציל את‬ ‫להצלת חבירו‪ ,‬היה אפשר לומר שהחיוב הוא רק‬
‫נפש חבירו משום מצוות צדקה‪ ,‬והיה צריך לשכור‬ ‫לטרוח למען הצלת חבירו אבל לא להפסיד על זה‬
‫את השני וליתן לו דמים‪ ,‬אלא בהכרח שפסוק זה בא‬ ‫ממון‪ .‬אולם כל שאר הראשונים והפוסקים כתבו‬
‫לחדש שצריך ליתן ע"ז אף את כל ממונו‪[ .‬וראה להלן‬
‫עלה ב' בארוכה מה שרצינו להביא ראיה לפוסקים‬ ‫שודאי חייב להוציא ממון‪.‬‬

‫אלו מדברי בן פטורא‪ ,‬ומה שדחינו זאת]‪.‬‬ ‫אלא שעדיין לא נתפרש איזה סכום חייבים‬
‫להוציא להצלת חבירו‪ .‬והנה הדין בכל מצות‪-‬עשה‬
‫אולם בשו"ת מהרש"ם (חלק ה' סימן נ"ד) דן בזה‪,‬‬ ‫שחייבים להוציא מממונו עד חומש מנכסיו‪ ,‬ועל‬
‫וכותב שיתכן שהחיוב גם כאן הוא רק עד חומש‬ ‫מצות לא‪-‬תעשה חייבים להוציא כל ממונו‪ ,‬וכמו‬
‫מנכסיו‪ ,‬וכן הביא הגאון רבי יצחק זילברשטיין‬ ‫שכתב הרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרנ"ו‬
‫שליט"א מחמיו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהחיוב‬ ‫וביורה דעה סימן קנ"ז סעיף א'‪ ,‬ולכאורה מכיון‬
‫רק עד חומש ודלא כפסקו הנ"ל של הזרע אמת‬ ‫שלמדנו דין זה שחייבים להציל את חבירו מהפסוק‬
‫"לא תעמוד על דם רעך" א"כ זה לא תעשה ויתחייבו‬
‫והחפץ חיים והאגרות משה‪.‬‬