Page 60 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 60
משה 'ה גירש ' -ב הלע מתנת ס
הצלת רבים עלה ב'
בשנת תש"ד באמצע שנות השואה הנוראה,
כשהחלו הגרמנים ימ"ש לגרש את יהודי הונגריה
להשמדה ,היו מספר פתחי מילוט שעסקני ציבור [כמו
הגאון רבי חיים מרדכי דב וייסמנדל זצ"ל] ניסו דרכם
בכל יכולתם להציל כמה שיותר יהודים ,אלא שלצורך
כך הוצרכו לסכומי כסף גדולים ,ולשם כך הזעיקו את
הציבור במדינתם ובחו"ל שיוזילו מכספם להצלת כמה
יותר יהודים.
ואכן האדמו"ר הקדוש מוהר"א מבעלזא זצ"ל פסק
שאע"פ שאמרו אל יבזבז יותר מחומש ,מחוייב כל אחד
לפזר כל הונו להצלת נפשות ,ועדיין לא יצא ידי חובתו
עד שילך אצל פתחי נדיבים להתרימם לזה! ואחיו הגאון
רבי מרדכי מבילגורייא פרסם פסק זה בגיטו בבודפסט.
ובספר תשובות והנהגות (חלק ג' סימן שס"ו) כותב ששמע
שהגאון הנ"ל גם הדפיס מאמר הלכתי מנומק לפסיקה
זו ,והביא בשם הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל
שראה מאמר זה והתפעל מאוד מנימוקיו ,וחבל שנאבד
בצוק העיתים.
להצלת נפשות .וכן מבואר גם בדברי הגאון רבי ולכאורה פסק זה נוגד את דברי החתם סופר
יעקב עמדין זצ"ל בספר מור וקציעה (סימן שכ"ט סק"ז). בתשובה (חלק חושן משפט סימן קע"ז) שכתב דאפילו
ולדבריהם צריך עיון כיצד פסקו האחים הקדושים להסוברים שעל לאו כזה יש חיוב למסור כל ממונו
פסק זה שכל הציבור מחוייבים למסור כל ממונם להצלת נפשות ,אך כל זה דוקא באדם יחיד ,שלאחר
שימסור ממונו להצלת חבירו הציבור יפרנסו אותו,
להצלה זו. אולם בציבור שימסרו כל ממונם מי יפרנסם אח"כ,
ולכן על ציבור אין חיוב למסור כל ממונם אפילו
ובספר משנת פיקוח נפש (להג"ר יוסף אריה לורינץ
שליט"א ,סימן נ"ה) יישב קושיא זו ,שדברי החתם סופר
