Page 64 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גירש ‪' -‬ד הלע‬ ‫מתנת‬ ‫סד‬

‫הצלה‪ ,‬שאז דין פיקוח נפש עומד במקומו‪ ,‬ואינו‬ ‫פיקוח נפש באיסור רציחה‪ ,‬שהרי במקרה שלנו‬
‫מחוייב להציל חבירו על חשבון חייו‪-‬הוא‪.‬‬ ‫אם ישתה האחד את המים‪ ,‬השני ימות ממילא‬
‫ואין זה נחשב שהראשון הרגו בידים‪ ,‬ואף‪-‬על‪-‬‬
‫על כל פנים לפי מה שנתבאר בדינו של בן‬ ‫פי‪-‬כן לולא הלימוד של רבי עקיבא מכח המילה‬
‫פטורא נמצא שאין כל הוכחה מדבריו שגדרי‬ ‫"עמך" ‪ -‬היתר שנאמר רק לענין הצלה‪ ,‬היה הדין‬
‫ההצלה של ממונות וגדרי ההצלה של נפשות‬ ‫כבן פטורא שאסור לו לשתות את המים‪ ,‬ומוכח‬
‫שונים במהותם‪ ,‬וכיון שכן יתכן לומר כדברי הגר"ח‬ ‫שבמקרה של הריגה גם בשב ואל תעשה אסור‪,‬‬
‫קניבסקי שליט"א בתירוצו על הרמב"ם שלא הביא‬ ‫והיינו בהכרח משום שלא נאמר היתר פיקוח נפש‬
‫את דברי רבי עקיבא להלכה‪ ,‬מאחר וכבר יסד כן‬
‫לגבי דיני ממונות והוא הדין לגבי דיני נפשות‪ ,‬כי‬ ‫באיסור רציחה בכל מקרה‪.‬‬
‫לגבי דיני קדימת האדם בעצמו כלפי חבירו שוים‬
‫וזהו טעמו של בן פטורא באומרו מוטב ימותו‬
‫הם בדינם‪.‬‬ ‫שניהם ואל יראה האחד במיתתו של חבירו‪ ,‬מכיון‬
‫שסובר שאין חילוק בין הצלה להריגה‪ ,‬ובכל מקרה‬
‫ואמנם יש להוסיף שכל זה אמור דוקא לגבי‬ ‫לא הותר פיקוח נפש במקום של מיתה‪ ,‬ולכן אין‬
‫הצלת גופו אולם לגבי הצלת ממון חבירו‪ ,‬כבר כתב‬ ‫לו רשות לשתות את המים ועל ידי זה חבירו ימות‬
‫בשו"ת חוות יאיר (סימן קס"ה) דלא מצינו בשום מקום‬ ‫בצמא‪ .‬אלא דכאמור‪ ,‬רבי עקיבא נחלק עליו וסובר‬
‫שאדם חייב להפסיד אפילו ממון מעט‪ ,‬בשביל‬ ‫שכל זה נאמר דוקא במקום הריגה‪ ,‬אך לא במקום‬

‫להציל לשני אפילו ממון מרובה‪.‬‬