Page 63 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הלצהה משה גס‬

‫מצינו שאדם צריך למסור נפשו רק כדי שלא‬ ‫בלאו זה של לא תעמוד על דם רעך לענין החיוב‬
‫יראה במיתתו של חבירו‪ ,‬שהרי אלו ממש דברי‬ ‫המיוחד להוציא כל ממונו לצורך הצלת חבירו‪ .‬וא"כ‬
‫בן פטורא‪ ,‬מאחר ולפי הנתונים של המעשה אם‬ ‫גם לאחר שהרמב"ם פסק בהלכות גזילה ואבידה‬
‫יתחלקו במים ימותו שניהם‪ ,‬ולא אמר בן פטורא‬ ‫שממונו קודם לממון חבירו‪ ,‬עדיין אין מזה הכרח‬
‫שעליו ליתן את המים לחבירו‪ ,‬רק אמר שעליו‬ ‫גם לגבי הלכות נפשות‪ ,‬דשמא לחומרת דיני נפשות‬
‫להתחלק עמו וימותו שניהם‪ ,‬ודבר זה ודאי אינו‬ ‫עליו למסור נפשו להצלת חבירו‪ .‬אולם לפי מה‬
‫שהבאנו שם לעיל פסקו של מרן הגרי"ש אלישיב‬
‫מדין הצלה‪ ,‬ולכן אין ראיה משם‪.‬‬ ‫זצ"ל שלהלכה למעשה אין חיוב להוציא ממון על‬
‫לאו זה יותר משאר מצוות שבתורה מיושבים דברי‬
‫אלא שעלינו להבין מה היא סברת בן פטורא‬
‫ומכח מה אמר את דינו? ולעיל שריג ב' עלה ב'‬ ‫הגר"ח שליט"א‪.‬‬

‫הבאנו בזה מחלוקת הראשונים‪:‬‬ ‫ולכאורה יש ראיה לדברי הפוסקים שיש חיוב‬
‫מיוחד בלאו דלא תעמוד על דם רעך‪ ,‬ודלא כדברי‬
‫בחידושי הריטב"א בסוגיא שם‪ ,‬כתב‪ :‬והכי‬ ‫הגרי"ש והגר"ח‪ ,‬ממה שהבאנו לעיל שריג ב' מה‬
‫דריש ליה בן פטורא לקרא "וחי אחיך עמך" כלומר‬ ‫שנחלקו בן פטורא ורבי עקיבא בשנים שהיו מהלכין‬
‫עמך יחיה‪ ,‬שאם יוכל לחיות עמך הרי טוב‪ ,‬ואם לאו‬ ‫בדרך והיה לאחד מהם קיתון מים‪ ,‬שלבן פטורא‬
‫‪ -‬מוטב שימותו שניהם‪ ,‬עד כאן‪ .‬ומבואר שגם בן‬ ‫צריך ליתן לו את מימיו אף שעל ידי זה הרי מסכן‬
‫פטורא לא מליבו דרש כן אלא מהפסוק‪ ,‬ונחלקו רבי‬ ‫הוא את נפשו‪ ,‬ומדוע צריך ליתן לו והרי זה נחשב‬
‫עקיבא ובן פטורא באופן הדרשא של הפסוק "וחי‬ ‫כמו אחד שאין לו ממון ואיך אפשר לומר שהוא‬
‫אחיך עמך"‪ ,‬לבן פטורא פסוק זה נדרש שלא תהיה‬ ‫חייב לתת את המים לחבירו‪ ,‬והרי נותן בזה את‬
‫העדפה של אחד מהם על רעהו‪ ,‬ואילו לרבי עקיבא‬ ‫חייו שזה הרבה יותר מכל ממונו‪ ,‬ונמצא שאם דנים‬
‫דורשים שדוקא "עמך" יש חובת "וחי אחיך"‪ ,‬אבל‬ ‫את חיוב ההצלה בדיני נפשות בגדרים של חיוב‬
‫אם אין זה "עמך" יש להעדיף חיי עצמו על חיי‬ ‫ההצלה בדיני ממונות פשיטא שהיה פטור מלתת‬

‫חבירו‪.‬‬ ‫את הקיתון מים שלו‪.‬‬

‫אולם מדברי רש"י בסוגיא שם נראה שחולק‬ ‫ומזה יש ראיה לכאורה לפסקם של האחרונים‬
‫על כך וסובר שבן פטורא לא דרש כלל את הפסוק‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שגדרי ההצלה בדיני נפשות חמורים מדיני‬
‫"וחי אחיך"‪ ,‬וכמו שכתב שם פעמיים (בדיבור המתחיל‬ ‫הצלה שבדיני ממונות‪ ,‬ולכן יש חיוב לתת כל‬
‫בדין הוא‪ ,‬ובדיבור המתחיל לאו בני אהדורי) שהפסוק "וחי‬ ‫ממונו כדי להציל נפש‪ ,‬עד שעלה על דעתו של‬
‫אחיך" בא ללמד או את דינו של רבי עקיבא‪ ,‬או‬ ‫בן פטורא שיש לבעל קיתון המים להתחלק עם‬
‫את הדין של ר' יוחנן של החזרת רבית המובא שם‬ ‫חבירו במים אף שהוא לא ישרוד בצמא מחמת‬
‫בגמרא‪ ,‬ומבואר מדבריו שלבן פטורא אין צריך‬ ‫זה‪[ .‬אך ראה להלן עלה ב' שדחינו ראיה זו]‪ .‬אולם‬
‫פסוק‪ ,‬אלא מסברא נקט כן‪ ,‬וביארנו לעיל סברתו‬ ‫אפשר לדחות ראיה זו ממחלוקת רבי עקיבא‬
‫של בן פטורא לפי מה שהסביר הגר"ח מבריסק‬ ‫ובן פטורא‪ ,‬דהרי גם אם נאמר שאדם מחוייב‬
‫זצ"ל בספרו הלכות יסודי התורה‪ ,‬שמסיק מדינו‬ ‫למסור את נפשו להצלת חבירו‪ ,‬אך זה ודאי לא‬
‫של בן פטורא שהגדר במה שמחויבים למסור נפש‬
‫על שפיכות דמים הוא משום שלא נאמר היתר‬