Page 56 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ד גירש ‪' -‬ג הלע‬ ‫מתנת‬ ‫נו‬

‫ומביא שם תשובת הגאון רבי חיים קניבסקי‬ ‫שהרי אינו עושה זאת בכוונה תחילה‪ ,‬והסברו של‬
‫שליט"א בעיקר הנידון‪ ,‬והוא כתב לו שהדבר מותר‬ ‫הגאון רבי ראובן זצ"ל אינו מבאר בשיטת הרמב"ם‬
‫להשתיק את התינוק גם במחיר חייו רח"ל‪ ,‬ולעצם‬ ‫שסובר שההיתר לא מבוסס על כך שעובר אינו‬
‫השאלה איך נחשב רודף גם תינוק הבוכה לתומו‪,‬‬ ‫נקרא נפש רק על כך שכך הוא טבעו של עולם [וראה‬
‫הביא מרן הגר"ח שליט"א סימוכין מפתיעים לדבר‬ ‫להלן בסמוך בעלה ג']‪ ,‬אך על כל פנים בדעת הגר"א אין‬
‫מדברי הרמב"ם בסוף הלכות חובל ומזיק‪ ,‬שם כותב‬ ‫הדברים מוכרחים‪ ,‬ואם כן נמצא שלדבריו לא היה‬
‫הרמב"ם שגם דומם יכול להחשב כרודף‪ ,‬שכתב‬ ‫היתר לחנוק את התינוק לצורך הצלת שאר האנשים‪.‬‬
‫שם‪ :‬ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי ועמד‬
‫אחד מהן והקל ממשאה והשליך בים פטור‪ ,‬שהמשא‬ ‫האם בכי תינוק נחשב למשמיא קא רדפו לה‬
‫שבה כמו רודף אחריהם להרגם‪ ,‬ומצוה רבה עשה‬
‫שהשליך והושיעם‪ .‬כלומר כל גורם שהוא שמסכן‬ ‫אך ראיתי בספר משנת פקוח נפש (להגרי"א‬
‫אדם אנו דנים עליו כדין רודף שמצוה להציל את‬ ‫לורינץ שליט"א‪ ,‬סימן מ"ה) שדן גם הוא בענין זה‪ ,‬ולאחר‬
‫האדם ממנו‪ ,‬ולכן גם תינוק הבוכה‪ ,‬הגם שאין לנו‬ ‫שמביא את דברי ה"דברי רננה" הנ"ל שמשווה בכי‬
‫כל טענה על בכיו הצודק‪ ,‬אך למעשה פעולה זו היא‬ ‫תינוק לרדיפה של עובר‪ ,‬כותב שנראה לו לחלק בין‬
‫עובר המסכן את אמו לתינוק הבוכה‪ ,‬שהעובר אינו‬
‫פעולה של רדיפה ועלינו להצילם מידו‪.‬‬ ‫נחשב כלל כרודף היות ואין זה מעשיו אלא ממש‬
‫מעשה שמים‪ ,‬לא כן תינוק הבוכה‪ ,‬על אף שאין עליו‬
‫אולם יתכן לדון להצדיק את מעשיהם גם מסיבה‬ ‫שום טענה בבכי‪-‬תם זה‪ ,‬אולם סוף סוף הרי הוא‬
‫אחרת‪ ,‬וכפי שיבואר בעלה הבא‪.‬‬
‫עושה פעולה של רדיפה‪.‬‬

‫עלה ג'‬

‫הנרדף בעצמו‬

‫רש"י‪" :‬דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש‬ ‫לעיל בעלה א' הבאנו את הדין המובא במשנה‬
‫הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו"‪.‬‬ ‫במסכת אהלות לגבי עובר המסכן את חיי אמו‪,‬‬
‫ושהגמרא בסנהדרין דף ע"ב ע"ב מבארת את‬
‫אולם ברמב"ם מבואר לא כן‪ ,‬בפרק א' מהלכות‬ ‫החילוק שבין רודף בעלמא שמותר להרגו כדי‬
‫רוצח הלכה ט' כתב‪" :‬הורו חכמים שהעוברה שהיא‬ ‫להציל את הנרדף‪ ,‬ואילו בדין העובר מבואר שאם‬
‫מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם‬ ‫הוציא את ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש‬
‫בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה‪ ,‬ואם‬ ‫מפני נפש‪ ,‬ומבארת הגמרא "שאני התם דמשמיא‬
‫משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני‬ ‫קא רדפי לה"‪ ,‬ולכאורה מבואר שאי אפשר לדון‬
‫נפש וזהו טבעו של עולם"‪ .‬ומבואר בדבריו שאף‬ ‫את דין העובר כדין רודף‪ ,‬שהרי הוא רק כמקל ביד‬
‫שהביא סברת הגמרא "משמיא קא רדפו ליה"‬ ‫המכה וכחומר ביד היוצר‪ .‬ומה שקודם שהוציא‬
‫וכלשונו "וזהו טבעו של עולם"‪ ,‬אולם בריש דבריו‬ ‫ראשו מותר להרגו‪ ,‬בפשוטו היינו כמו שפירש שם‬