Page 53 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הלצהה משה נג‬

‫רודף הוא‪ ,‬ותירצו שאני התם דמשמיא קא רדפי לה‪,‬‬ ‫הותר אף להורגו‪ ,‬מעתה הותר דמו לא רק לשם‬
‫כלומר הרדיפה של העובר לא נעשית בכוונה ממנו‪,‬‬ ‫הצלה אלא גם לשם מניעתו מן העבירה‪.‬‬
‫רק כך הוא טבע העולם וכמו שפירש הרמב"ם‬
‫והרי בהכרח לומר שהריגתו היא גם כדי להציל‬
‫בהלכות רוצח‪.‬‬ ‫את הנרדף‪ ,‬שהרי קטן שרודף הורגים אותו [כמו‬
‫שמבואר בגמרא שם דף ע"ב ב']‪ ,‬והרי אין עונשין‬
‫ומקשה האמרי משה (שם)‪ ,‬למה הקשו בגמרא‬ ‫את הקטן‪ ,‬אלא מוכח שגם במקרה שאין זה עונש‬
‫שנתייחס לעובר זה כרודף‪ ,‬עד שהוצרכו לתרץ‬ ‫מותר להורגו לצורך הצלת הנרדף‪ .‬וכן כתב בספר‬
‫שמשמיא רדפו לה‪ ,‬והרי עובר זה אין לו כל כוונה‬
‫להתנכל לאמו ולסכנה‪ ,‬ובודאי שלא שייך להענישו‬ ‫אמרי משה (סי' ל' אות י' בהערה)‪.‬‬
‫על מעשה זה‪ ,‬ואפילו אין זה בגדר אונס‪ ,‬ומה עלה על‬
‫דעת המקשה שיהיה מותר להורגו מדין רודף‪ .‬אלא‬ ‫רדיפה של עובר‬
‫בהכרח צריך לומר כדברינו‪ ,‬שדין הרודף לא קשור‬
‫בדוקא עם עונשו וחיובו מיתה בגין רדיפתו‪ ,‬אלא‬ ‫ולכאורה יש להוכיח כן גם מהדין המובא בגמרא‬
‫עיקרו הוא משום הצלת הנרדף‪ ,‬ולכן גם כשהוא‬ ‫שם לגבי עובר; במשנה במסכת אהלות (פרק ז' משנה‬
‫רודף לפי תומו וללא כל כוונה‪ ,‬בכל זאת לולא‬ ‫ו') כתוב‪ :‬האשה שהיא מקשה לילד‪ ,‬מחתכין את‬
‫שמשמיא קא רדפו לה [שכך הוא טבעו של עולם]‬ ‫הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים‪ ,‬מפני‬
‫היה על העובר דין רודף והיה מותר להורגו לצורך‬ ‫שחייה קודמין לחייו‪ .‬יצא ראשו [או רובו] אין נוגעין‬
‫בו‪ ,‬לפי שאין דוחין נפש מפני נפש‪ ,‬והקשו בגמרא על‬
‫הצלת האם‪.‬‬ ‫הדין של הסיפא שאם יצא רובו אין נוגעין בו ואמאי‬

‫ולכאורה לפי זה אף שבודאי התינוק לא התכוין לסכן בבכיו את שאר‬
‫האנשים‪ ,‬אולם מכיון שפעולת הבכי היא פעולה שנקראת רדיפה‪ ,‬ומסכן בכך‬
‫את שאר האנשים‪ ,‬דינו כרודף שמותר להורגו לצורך הצלת האחרים אע"פ‬

‫שלא שייך לעונשו כמובן‪.‬‬

‫עלה ב'‬

‫רודף בגרמא ושלא בכוונה‬

‫בהיותו במעי אמו‪ ,‬שהותר להורגו מכיון שעדיין‬ ‫משמיא קא רדפו לה‬
‫לא נחשב כנפש‪ ,‬דוקא אז דנים את דינו כרודף‪ ,‬אך‬
‫כאשר הוא כבר נחשב נפש‪ ,‬אין מחשיבים כרודף‬ ‫אולם בספר שו"ת גאוני בתראי סימן מ"ה מוכיח‬
‫אם אינו עושה כן בכוונה להרוג‪ ,‬אע"פ שיש בזה‬ ‫שאין לעובר דין רודף מהטעם הזה שהוא עושה זאת‬
‫שלא בכוונה‪ ,‬ולכן אין היתר להורגו לאחר שהוציא‬
‫משום הצלת הנרדף‪.‬‬ ‫ראשו‪ ,‬ורק כאשר הוא עדיין לא נחשב לנפש‪,‬‬