Page 55 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 55
מתנת הלצהה משה נה
ואף שאין מתכוין כמ"ש בההיא חמרא בב"ק שם, דגרמא חשיב רודף אחר חבירו להרגו ,כי העיקר הוא
ובסנהדרין ע"ב ב' איתיביה כו' יצא ראשו כו' ,ואף מה שגורם מיתה לאחרים ולא עבירת מעשה רציחה.
שאינו רק גרמא כמו במסור שאף ע"י ממון קל ולפי כל זה בודאי שבכי התינוק נחשב לכל הפחות
כמו תיבנא ,ואף שאינו רק חששא כמו במסור וכן
מחתרת וכיוצא ,ועסי' תכ"ה ס"א בהג"ה וס"ב" .ואף כגרמא ,ולכן יש לדונו כרודף.
שלא כאן המקום לפענח כל כוונתו ,אולם מפורש
בדבריו כמה כללים יסודיים בהלכות רודף :א .רודף רודף שלא בכוונה
שלא במתכוין ג"כ יש לו דין רודף .ב .הדין של עובר
הוא משום שנחשב רודף אף שאינו מתכוין .ג .גם ואמנם בדברי המנחת שלמה מבואר שלא
ע"י גרמא נחשב רודף .ד .אפילו אם אי"ז דבר ברור כדברי האחרונים הנ"ל שתינוק לא נחשב רודף היות
שיהיה סכנה על ידי מעשיו רק חששא ג"כ נחשב ואינו עושה כן בכוונה ,אלא כיון שסו"ס מעשה זה
שנעשה על ידו מעשה של רדיפה הוא ,יש לזה דין
כרודף. רודף ויש להורגו להצלת הנרדף .וכן מצינו באגרות
משה בשתי תשובות (חלק אבן העזר א' סי' ל"ט ,וחלק יו"ד ב'
אולם באמת עדיין אין הדברים מוחלטים ,דהנה סי' ס' ענף ב') שמאריך בענין עובר ורודף ,וכותב שלכל
בחידושי הגאון רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל ב"ק סי' הפחות בדברי הרמב"ם בדין העובר מבואר שרודף
י"ג בירר באופן נפלא דברי הגר"א הללו ,והעלה שרק גם שלא בכוונה יש עליו דין רודף ,ומוסיף שהסברא
במקרה שהוא רודף גמור וכוונתו היא להרוג את שנאמרה בגמרא שמשמיא רדפו ליה ,אין זה מגרע
האדם הזה ,אלא שצורת רדיפתו היא על ידי גרמא
או שלא בכוונה ,אבל בהחלט הוא מתכוין לדבר זה מהדין רודף שלו.
של זיוף המטבעות ,לכן היות ויש בדבר זה סכנה,
והוא מתכוין למעשה ,דינו כרודף על ידי מעשה וכדבריהם מצינו בשו"ת תורת חסד [להגאון
זה אף שאין כוונתו למעשה לרדוף מישהוא ,אבל מלובלין שעלה אח"כ לירושלים] חלק אבן העזר
כשהוא אינו רודף גמור ואינו מתכוין כלל לדבר שעל סימן מ"ב אותיות ט"ו – י"ח ,שלאחר שבירר
ידו הלה מסתכן ,אין לחייבו אלא אם עושה מעשה שהעיקר בדין רודף הוא משום הצלת הנרדף ,כתב
גמור בידים .ומה שהורגים את העובר להצלת האם, שלכן בין אם הרודף עושה זאת בכוונה תחילה ובין
זהו רק מפני שאין הוא נחשב כאדם ממש .ועיין שם אם לא ,מכיון שנצטוינו להציל את הנרדף ,בכל
מקרה ניתן להורגו כדי להציל את הנרדף ,ומסיק
בכל דבריו. שלכן גם העובר שאיננו אשם כל עיקר בפעולת
רדיפתו ,מכל מקום מאחר ובפועל הוא זה שרודף
ולפי זה במקרה של בכי התינוק הבוכה לפי
תומו ורעבונו ,דבר זה לא נחשב שנעשה בכוונה את אמו ,יש להורגו לצורך הצלת האם.
כל שהיא ,ובודאי לא בכוונה של רדיפה או סיכון,
ולכאורה גם הגר"א יסכים שאין הוא נחשב כרודף. והדברים מפורשים לכאורה בביאור הגר"א
ואף שבדברי התורת חסד ואחריו האגרות משה בשולחן ערוך חושן משפט בדיני מסור ,סימן שפ"ח
והמנחת שלמה מפורש לא כן ,שהרי כתבו סברתם סעיף י"ב ,על המבואר שם שאדם שמתעסק בזיוף
לגבי עובר במעי אמו ,אף שאינו נידון כרודף גמור מטבעות ,ומסכן בכך את הרבים שעל ידי כך כל
הציבור יוכל להסתכן ברדיפות ,מותר להורגו כדין
רודף .וכותב הגר"א (אות ע"ד" ):דג"כ רודף הוא,
