Page 57 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 57

‫מתנת הלצהה משה נז‬

‫של זמרי שפינחס דקרו והרגו בקנאו את קנאת ה'‪,‬‬       ‫כשמדבר על קודם שהוציא ראשו‪ ,‬כתב שההיתר‬
‫ואומרת הגמ' "שאילו נהפך זמרי והרגו לפינחס לא‬      ‫להורגו אינו משום שאינו נחשב נפש‪ ,‬אלא "מפני‬
‫היה נהרג עליו"‪ ,‬כלומר אף שבודאי פינחס עשה‬         ‫שהוא כרודף אחריה להורגה"‪ .‬וצריך להבין מה‬
‫מעשה מצוה של "קנאין פוגעין בו"‪ ,‬אולם אם זמרי‬      ‫הטעם שהסברא שזהו טבעו של עולם לא מועילה‬
‫היה מזדרז והורגו היה פטור מכיון שסוף סוף פינחס‬
‫רצה להורגו‪ .‬וכתב שם הרא"ש‪ ,‬שדוקא זמרי עצמו‬                           ‫גם לגבי קודם שהוציא ראשו‪.‬‬
‫לו היה הורג את פינחס היה פטור‪ ,‬אולם אדם אחר‬
‫שהיה הורג את פינחס היה חייב‪ ,‬שהיות וברשות‬         ‫ובחידושי הגר"ח הלוי האריך בזה והעמיק‬
                                                  ‫כדרכו בקודש‪ ,‬ותורף דבריו הוא שלשיטת הרמב"ם‬
              ‫הוא עושה אינו נחשב כרודף ממש‪.‬‬       ‫עובר במעי אמו יש לו דין נפש גמורה‪ ,‬אלא שקודם‬
                                                  ‫שהוציא ראשו אין לו דין הצלה שנתחדשה בפרשה‬
‫והחילוק בין אדם אחר לזמרי עצמו‪ ,‬מבאר‬              ‫זו של רודף‪ ,‬מה שאין כן לאחר שהוציא ראשו הרי‬
‫הגר"ש‪ ,‬שמלבד דין הריגת הרודף יש גם דין של‬         ‫שאף שהוא נחשב רודף אולם כנגד זה גם יש לו‬
‫"הבא להורגך השכם להורגהו"‪ ,‬וזה נאמר רק על‬         ‫דין הצלה ולכן אין נוגעין בו‪ ,‬וכמו שאמרו במשנה‬
‫האדם עצמו‪ ,‬ולכן אף שאי אפשר להגדיר את פינחס‬       ‫לפי שאין דוחין נפש בפני נפש‪ ,‬והוא שונה משאר‬
‫ולהכלילו בדין רודף‪ ,‬אולם בודאי שהוא בכלל "הבא‬
‫להורגך" ולכן אם זמרי היה הורגו לא היה נהרג עליו‪.‬‬                     ‫רודפים שאין להם דין הצלה‪.‬‬

‫והוא הדין עובר המסכן את אמו והוציא ראשו‪,‬‬          ‫ובדברי הגר"ח מבואר שכאשר העובר הוציא‬
‫שאע"פ שאין דנים אותו כדין רודף‪ ,‬אולם לגבי האם‬     ‫את ראשו‪ ,‬הרי שאף שבאמת הוא נחשב רודף‪,‬‬
‫עצמה‪ ,‬הרי הילוד הזה רוצה להורגה‪ ,‬וממילא יש‬        ‫אולם אין לו דין עונש הרודף‪ ,‬כיון שדין הרודף נגזר‬
‫בזה את הדין של "הבא להורגך" ולכן מותר לאם‬         ‫מכח זה שעליו לא נאמר הדין של "אין דוחין נפש‬
‫להשכים להורגו‪ .‬ועיין עוד בכל דברי מו"ר שם‬         ‫מפני נפש"‪ ,‬אבל בעובר שהוציא ראשו נאמר עליו‬
                                                  ‫שאין דוחין את נפשו מפני נפש האם‪ ,‬ולכן אסור‬
                                      ‫בארוכה‪.‬‬
                                                                                         ‫להורגו‪.‬‬
‫ולפי זה כשנדון במקרה של אבי מו"ר זצ"ל [וכן‬
‫במקרה של התינוק בשנות ת"ח – ת"ט]‪ ,‬הרי שאף‬         ‫ובספר זכרון שמואל סימן פ"ג מביא מו"ר‬
‫שכאמור אי אפשר ליתן לו דין רודף על בכי שלא‬        ‫הגר"ש רוזובסקי זצ"ל את דברי המאירי בסנהדרין‬
‫נעשה בכוונה לרדוף‪ ,‬אולם כשדנים משום "הבא‬          ‫שם‪ ,‬שכותב בשם חכמי הדורות‪ ,‬שבהוציא העובר‬
‫להורגך השכם להורגהו"‪ ,‬כמו שהילוד הוא בכלל‬         ‫ראשו‪ ,‬הרי שאף שאסור להורגו ואין נוגעין בו‪ ,‬אך‬
‫"הבא להורגך" כמו כן התינוק הבוכה הוא בכלל‬         ‫כל זה נאמר כהוראה כללית לאחרים‪ ,‬אולם האם‬
‫"הבא להורגך"‪ ,‬ולכן אף שלאדם מהצד יתכן שאסור‬       ‫בעצמה שהיא מסוכנת על ידו‪ ,‬יכולה להורגו להצלת‬
‫להורגו‪ ,‬אולם לאותם אנשים שבכי התינוק מסכנם‪,‬‬
‫הרי זה כלפיהם בגדר של "הבא להורגך" ולכן הותר‬                        ‫נפשה‪ ,‬כיון שהיא נרדפת ממנו‪.‬‬

                                   ‫להם להורגו‪.‬‬    ‫ובביאור דין זה כותב הגר"ש ומביא לכך דוגמא‬
                                                  ‫מהמבואר בגמרא בסנהדרין בדף פ"ב ע"א‪ ,‬בדינו‬
   52   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62