Page 400 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫ג"י גישר ‪' -‬ח הלע‬ ‫מתנת‬ ‫ת‬

‫מי יוותר על זכויותיו‪ ,‬כי הרי הם עושים זאת מתוך‬ ‫ככוח הכרעה בשאלה של חיים ומוות‪ ,‬ולפי זה גם‬
‫הסכמה החלטית‪ ,‬ומתוך מחילה גמורה‪ ,‬אבל לגורל‬ ‫אין להוכיח מדברי התפארת למשה שיש בכוחו של‬
‫הנעשה מתוך כפייה‪ ,‬וללא הסכמת הצדדים‪ ,‬יתכן‬ ‫הגורל להפקיע זכויות‪ ,‬וזאת מחמת שבגורל הנעשה‬
‫מתוך הסכמה בוודאי שאין כל מניעה שהגורל יכריע‬
‫שלא יהיה לגורל כוח להפקיע זכויות‪.‬‬

‫עלה ח'‬

‫בעלות האדם על עצמו‬

‫של הפקעת זכויות מהבעלים שלו‪ ,‬ולכן לסוברים‬ ‫בעלה הקודם הבאנו את דברי הנחל יצחק‬
‫שיש כוח לגורל להכריע בדיני נפשות‪ ,‬יהיה גם‬ ‫שהוכיח ממשנתו של התפארת למשה שהוא‬
‫כח לגורל לקבוע מי מהקבוצה יחיה ומי מהקבוצה‬ ‫סובר שניתן להפקיע זכויות באמצעות הגורל‪ ,‬וזאת‬
‫ימות‪ ,‬וכפסיקתו של התפארת למשה הסבור שניתן‬ ‫מחמת שהתפארת למשה פסק שאם גויים דורשים‬
‫מהיהודים שימסרו בידם יהודי‪ ,‬ואם לא הם יהרגו את‬
‫להכריע באמצעות הגורל מי ימסר לנוכרים‪.‬‬ ‫כולם‪ ,‬שההלכה היא שמוטב שימותו כולם ולא ימסרו‬
‫את חבריהם להריגה‪ ,‬אך התפארת למשה מציע‬
‫קנין הקדוש ברוך הוא‬ ‫שהיהודים יערכו ביניהם גורל‪ ,‬ומי ששמו יעלה בגורל‬
‫ימסר להריגה‪ ,‬ומדברים אלו הוכיח הנחל יצחק שיש‬
‫והבסיס להנחה זו שאין לאדם בעלות על גופו‬ ‫כח בגורל להפקיע זכויות‪ ,‬כי הרי באמצעות הגורל‬
‫מפורש בדברי הרמב"ם (הלכות רוצח פרק א' הלכה‬
‫ד') "מוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח‪,‬‬ ‫תישלל זכות החיים של זה שימסר להריגה‪.‬‬
‫ואפילו נתן כל ממון שבעולם‪ ,‬ואפילו רצה גואל הדם‬
‫לפטרו‪ ,‬שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא‬ ‫אך נראה שאם נגדיר נכון את זכויות החיים‪ ,‬נבין‬
‫קנין הקדוש ברוך הוא"‪ ,‬הרמב"ם מבאר שאף אם‬ ‫שלמרות חומרת ההכרעה הנעשית בגורל הקובע מי‬
‫משפחתו של הנרצח מסכימה שבמקום שיוציאו‬ ‫לחיים ומי למוות‪ ,‬אך אין כאן כלל הפקעת זכויות‪,‬‬
‫להורג את הרוצח הוא יתן להם כופר‪ ,‬עם זאת אסור‬ ‫וזאת מחמת שעל פי חוקי התורה האדם איננו‬
‫ליטול מהרוצח כופר‪ ,‬וטעם האיסור בזה כי נפשו של‬ ‫בעלים על עצמו‪ ,‬כך שאין לו כלל זכויות על החיים‬
‫הנהרג הינה קנין של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והיא איננה‬ ‫שלו‪ ,‬וממילא הנידון כאן איננו על הפקעת זכויות‬
‫שייכת ליורשיו‪ ,‬ולכן הם אינם הבעלים להחליט על‬ ‫אלא הנידון כאן הינו שאלה הלכתית מובהקת‬
‫העוסקת בדיני נפשות‪ ,‬וזאת בשונה מגורל העוסק‬
‫נטילת הכופר על הרצח‪.‬‬ ‫בדיני ממונות ששם לבעלים יש בעלות וזכויות‬
‫ממוניות על החפץ‪ ,‬כך שבאם מחמת תוצאות הגורל‬
‫הנפשות לי הנה‬ ‫ניטול ממנו את החפץ אזי המשמעות של הדברים‬
‫היא שיש כוח לגורל להפקיע זכויות‪ ,‬אבל בדיני‬
‫וברמב"ם בהלכות סנהדרין (פרק י"ח הלכה ו') כתב‬ ‫נפשות מאחר והאדם אינו האדון על עצמו ממילא‬
‫"גזירת הכתוב היא‪ ,‬שאין ממיתין בית דין ולא מלקין‬ ‫כשאנו דנים מי לחיים ומי למוות‪ ,‬אין כאן כלל נידון‬
‫את האדם בהודאת פיו‪ ,‬אלא על פי שנים עדים‪...‬‬
‫שמא נטרפה דעתו בדבר זה‪ ,‬שמא מן העמלים מרי‬