Page 397 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 397

‫מתנת גורלה משה זצש‬

‫הינה ממשפחת הגורלות‪ ,‬הרי ניתן להוכיח אף מזה‬                 ‫למנוע מחלוקות‬
‫שבכוחו של הגורל להפקיע זכויות‪ ,‬כי הרי מחמת‬
‫המרוצה היו מפקיעים מהמפסידים את זכותם‬            ‫וביאר בנחל יצחק (חושן משפט סימן פ"ז אות י' ענף‬
                                                 ‫ג') שבכל אלו המקרים היתה זו תקנה מיוחדת‬
                              ‫לתרום את הדשן‪.‬‬     ‫שההכרעה תיפול באמצעות הגורל בכדי למנוע‬
                                                 ‫מחלוקות בישראל‪ ,‬כי בלא זה היתה שוררת בוקה‬
              ‫שליחות‬                             ‫ומבלוקה בין כותלי בית הכנסת‪ ,‬בכל עת שהיה‬
                                                 ‫מתעורר וויכוח סביב הזכאות לאמירת הקדיש‪ ,‬ולכן‬
‫ובספר ערך ש"י (חושן משפט סימן קנ"ד סעיף ג') כתב‬  ‫בכדי למנוע מצב כזה‪ ,‬העצימו חכמינו במקרים הללו‬
‫הסבר אחר בנוהג להכריע באמצעות הגורל מי יגיד‬      ‫את כוחו של הגורל‪ ,‬וקבעו שיהיה בכוחו של הגורל‬
‫את הקדיש‪ ,‬וזאת מחמת שהזכות על אמירת הקדיש‬        ‫להכריע בין הניצים למרות שמחמת כן הגורל יגרור‬
‫וכל הדומה לזה איננה שייכת כלל וכלל לפלוני או‬
‫לאלמוני‪ ,‬ואין לאף אחד מבין הניצים זכאות על‬                             ‫שלילת זכויות למפסידים‪.‬‬
‫אמירת הקדיש‪ ,‬אלא הזכות על הקדיש שייכת‬
‫לציבור והם מעניקים את הזכות לאמירת הקדיש‬         ‫וכך גם הנוהג להכריע על פי גורל מי מבין‬
‫למי שיש לו קדימה בצורך לאמירת הקדיש‪ ,‬ולכן‬        ‫הכהנים יזכה לתרום את הדשן‪ ,‬היה זה מחמת תקנה‬
‫כאשר יש לחלק מהמתפללים דחיפות שווה על‬            ‫מיוחדת שהתייסדה לאחר שהחכמים נוכחו לראות‬
‫הצורך באמירת הקדיש‪ ,‬ממילא אין כל מניעה לקבל‬      ‫שמהריצה על גבי הכבש עלולה להיגרר חלילה‬
‫את ההכרעה על כך באמצעות הגורל‪ ,‬כי הרי הגורל‬
‫לא שולל זכות מאף אחד‪ ,‬כי הזכות היתה ועודנה‬                ‫סכנה‪ ,‬ולכן הם תיקנו שיערכו על זה גורל‪.‬‬
‫שייכת לציבור‪ ,‬והגורל רק מכריע מי מביניהם יגיד‬
                                                 ‫אך ביאור זה אינו מסביר בצורה מושלמת את‬
                                   ‫את הקדיש‪.‬‬     ‫הסוגיא‪ ,‬כי הרי במשנה ביומא מבואר שאף בתחילה‬
                                                 ‫בטרם חששו חכמים לסכנה‪ ,‬כאשר היו מכריעים‬
‫וכן הוא גם לגבי תרומת הדשן שהיא איננה‬            ‫באמצעות המרוצה על גבי הכבש מי מבין הכהנים‬
‫זכות פרטית של כהן פלוני או אלמוני‪ ,‬אלא הכהנים‬    ‫יתרום את הדשן‪ ,‬גם אז לפעמים היו עושים גורל‬
‫הינם שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן‪[ ,‬הכהנים הינם‬    ‫בכדי להכריע את זהות התורם‪ ,‬וזאת כאשר שני‬
‫שליחים של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬או שליחים של עם‬        ‫כהנים היו מגיעים בצוותא לראש המזבח‪ ,‬ההכרעה‬
‫ישראל‪ ,‬עיין נדרים דף ל"ה עמוד ב']‪ ,‬ולכן כאשר‬     ‫היתה מתקבלת באמצעות גורל‪ ,‬וזאת למרות שלכל‬
‫הגורל מכריע מי מבין הכהנים יזכה לתרום את‬
‫הדשן‪ ,‬הוא אינו מפקיע את הזכות מאף כהן‪ ,‬כי הם‬      ‫הכהנים היתה זכות שווה לזכות לתרום את הדשן‪.‬‬
‫אינם אלא שלוחים‪ ,‬ומבחינת המשלח אין כל הבדל‬
‫האם כהן פלוני יתרום את הדשן‪ ,‬או שכהן אלמוני‬      ‫זאת ועוד שכמבואר ברש"י (יומא דף כ"ב עמוד א'‬
‫יעשה זאת‪ ,‬כך שגורלות אלו אינם מפקיעות מאף‬        ‫ד"ה וכל הקודם) שגם ההכרעה באמצעות הריצה על‬
                                                 ‫גבי הכבש הינה סוג של גורל‪ ,‬וכלשונו של רש"י‬
                              ‫אחד את זכויותיו‪.‬‬   ‫"וזהו גורלם"‪[ ,‬והרחבנו את הדיבור בזה בשריג‬
                                                 ‫י"א עלה י']‪ ,‬ומכיון שגם המרוצה על גבי הכבש‬
   392   393   394   395   396   397   398   399   400   401   402