Page 390 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 390

‫משה‬  ‫ג"י גישר ‪' -‬ד הלע‬                         ‫מתנת‬  ‫שצ‬

‫שניתן להכריע את התדיינות באמצעות הטלת גורל‪,‬‬    ‫כי אין בכוחו של הגורל לשלול זכויות‪ ,‬ומכיון שיש‬
‫אלא שלהלכה הוא סבור שעדיף שההכרעה ביניהם‬       ‫ענין לשחוט ראשון על כן לא ניתן לשלול באמצעות‬
‫תהיה באמצעות פשרה‪ ,‬כי הכרעה באמצעות פשרה‬
‫הינה מועדפת מהכרעה באמצעות גורל‪ ,‬וכפי שהובא‬                     ‫הגורל את הזכות לשחוט ראשון‪.‬‬

                            ‫בשמו לעיל עלה א'‪.‬‬              ‫שלילת זכויות‬

               ‫סיכום‪:‬‬                          ‫ובנחל יצחק (חושן משפט סימן פ"ז סעיף י' ענף ג') ביאר‬
                                               ‫שהט"ז והב"ח נחלקו בשאלה האם יש כוח לגורל‬
‫אם ובנה שנרכשו משני מוכרים אין ללקוח‬           ‫לשלול זכויות‪ ,‬שהט"ז סבור שהגורל אינו יכול לשלול‬
‫אחד עדיפות על הלקוח השני‪ ,‬ולכן סבור הב"ח‬       ‫זכויות ומכיון שכמבואר ברש"י שיש ענין לשחוט‬
‫שנטיל גורל ביניהם מי ישחט היום ומי ימתין‬       ‫ראשון לכן אין בכוחו של הגורל לקבוע מי ישחט ראשון‬
                                               ‫כי הרי כתוצאה מזה שהגורל יקבע מי ישחט ראשון‬
                                    ‫למחר‪.‬‬      ‫תישלל זכות זאת מהשני‪ ,‬ולכן לא ניתן להכריע דילמה‬
                                               ‫זאת באמצעות הגורל‪ ,‬אבל הב"ח סובר שבכוחו של‬
‫אבל הט"ז סבור שלא ניתן לשלול מאף אחד‬           ‫הגורל אף להפקיע זכויות‪ ,‬ולכן ניתן להכריע באמצעות‬
              ‫מהם את זכותו באמצעות הגורל‪.‬‬      ‫הגורל מי ישחט הראשון‪ ,‬וזאת למרות שכתוצאה‬

‫התבואות שור סבור שאף שניתן להכריע את‬                        ‫מהכרעה זאת תישלל זכותו של השני‪.‬‬
‫התדיינות באמצעות גורל‪ ,‬אך עדיף להכריע זאת‬
                                                              ‫פשרה‬
                           ‫באמצעות פשרה‪.‬‬
                                               ‫והתבואות שור (שמלה חדשה סעיף ט'‪ ,‬ובהרחבה‬
‫והנחל יצחק מבאר שיסוד המחלוקת שלהם‬             ‫בתבואות שור ס"ק כ"ט) סבור עקרונית כדברי הב"ח‬
   ‫היא האם ניתן לשלול זכויות באמצעות גורל‪.‬‬

‫זכות קדימה בקורבנות‬                                  ‫עלה ד'‬

  ‫הבה נעמיק יחדיו בסוגיה סבוכה במסכת קנים‪,‬‬
‫וננסה לדלות ממנה הוכחה לנידון שאנו עוסקים בו‪:‬‬

‫פעמיים בטומאת זיבה והיא צריכה להביא מפני‬       ‫בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬אשה שנטמאה‬
‫כן שתי קנים‪ ,‬אזי ברגע שהיא תקדיש שתים מתוך‬     ‫בטומאת זבה היתה צריכה להקריב בבית המקדש‬
‫הארבע לעולה אז השתים הנותרים יהיו חטאת‪,‬‬        ‫קן של שני יונים‪ ,‬האחד היה מיועד לקרבן חטאת‬
‫ובאם היא תקדיש שתים מתוך הארבע לחטאת‬           ‫ואילו השני היה מיועד לקרבן עולה‪ ,‬וההלכה היא‬
‫אז השתים הנותרים יעשו עולה‪ ,‬וזאת מחמת‬          ‫שכאשר הוקדש האחד מהשנים להיות עולה הרי‬
‫שמאחר ואשה זאת שמחזיקה ארבע עופות רק‬           ‫באופן מידי הבן זוג שלו נעשה חטאת‪ ,‬וכן להיפך‬
‫שתים מהם מיועדים להיות חטאת‪ ,‬ואילו השתים‬       ‫באם אחד מהשנים הוקדש לחטאת אזי באופן‬
‫הנותרים מיועדים להיות עולה‪ ,‬לכן ברגע שכבר‬      ‫מידי הבן זוג שלו נעשה עולה‪ .‬ובאם אשה נטמאה‬
   385   386   387   388   389   390   391   392   393   394   395