Page 356 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫א"י גישר ‪' -‬י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫ונש‬

‫עלה י'‬

‫גורל המרוצה‬

‫בקהילות רבות המנהג הוא שרק אחד אומר את הקדיש‪ ,‬ולכן בספרי הפוסקים‬
‫האריכו לדון למי מבין אלו שחפצים להגיד את הקדיש תהיה זכות קדימה‪[ ,‬עיין‬
‫בזה בביאור הלכה בתחילת סימן קל"ב קונטרס מאמר קדישין]‪ ,‬ובמקרה שישנם כמה‬

‫אנשים שיש להם זכות שווה‪ ,‬אז ההלכה היא שמטילים ביניהם גורל‪.‬‬

‫אירע מקרה שבו הטילו גורל בין כל אלו שזכותם היתה שווה‪ ,‬ועלה בגורל‬
‫האות ש'‪ ,‬והיו שנים ששמם התחיל באות ש'‪ ,‬לאור זאת התפתח ויכוח האם‬
‫צריך לחזור ולהטיל גורל רק בין השנים ששמם מתחיל באות ש'‪ ,‬או שמאחר‬
‫ולא התקבלה הכרעה באמצעות הגורל הראשון‪ ,‬אם כן צריך לחזור ולהטיל גורל‬

‫נוסף בין כולם‪.‬‬

‫הרי שמאחר וגורל המרוצה לא הכריע את זהותו‬ ‫ראיה מתרומת הדשן‬
‫של הכהן שיזכה לתרום את הדשן‪ ,‬ממילא היו‬
‫מטילים גורל בין כל הכהנים‪ ,‬ללא התחשבות בכך‬ ‫וכתב המגן אברהם (סימן קל"ב ס"ק ב') שהגאון‬
‫שבריצה על גבי הכבש כל השאר הפסידו‪ ,‬והרי גם‬ ‫רבי מן זצ"ל אב"ד קראטשין הביא ראיה מהמשנה‬
‫הריצה על גבי הכבש הינו סוג של גורל‪( ,‬וכמפורש ברש"י‬ ‫ביומא (פרק ב' משנה א') שבאופן כזה חוזרים ומטילים‬
‫ביומא הנ"ל)‪ ,‬ולמרות זאת אם גורל המרוצה לא הכריע‪,‬‬ ‫גורל בין כולם‪ ,‬כי שם במשנה כתוב‪ ,‬שאם היה‬
‫בבית המקדש כמה כהנים שהיו מעונינים לזכות‬
‫אז היו עושים גורל חדש בין כולם‪.‬‬ ‫לעשות את תרומת הדשן‪ ,‬אז ההכרעה היתה‬
‫מתקבלת באמצעות 'גורל המרוצה'‪ ,‬דהיינו‬
‫ומכאן הוכיח הגאון רבי מן זצ"ל שבמקרה‬ ‫שהכהנים היו רצים על גבי הכבש‪ ,‬והכהן שהיה‬
‫שהגורל הראשון לא הצליח להכריע מי יאמר את‬ ‫מגיע ראשון לראש המזבח הוא היה זוכה בהרמת‬
‫הקדיש‪ ,‬אזי הגורל בטל כלא היה‪ ,‬ולכן כאשר עשו‬ ‫הדשן‪( ,‬עיין רש"י יומא דף כ"ב עמוד א' ד"ה וכל הקודם‬
‫גורל על אמירת הקדיש ועלה בגורל הראשון האות‬ ‫בהם‪ ,‬שכתב שריצה זו הרי היא כגורל)‪ ,‬ובאם היו שנים‬
‫ש' והיו שנים ששמם התחיל באות ש' כך שהגורל‬ ‫מגיעים יחדיו לראש המזבח‪ ,‬אז היו עורכים ביניהם‬
‫הראשון לא הכריע מי יגיד את הקדיש‪ ,‬יחזרו ויטילו‬ ‫גורל‪ ,‬ומי שהיה עולה בגורל הוא היה זוכה בתרומת‬
‫גורל חדש בין כל אלו שמעונינים לומר את הקדיש‪,‬‬ ‫הדשן‪ ,‬וכמבואר ברש"י (יומא דף כ"ב עמוד א' ד"ה ואם היו)‬
‫שהגורל החוזר לא היה נערך רק בין אלו השנים‬
‫וכן הכריע המגן אברהם הלכה למעשה‪.‬‬ ‫שהגיעו בשווה לראש המזבח‪ ,‬אלא כל הכהנים‬
‫שהיו באותו היום במשמרת בבית המקדש היו‬
‫אך רבים מהאחרונים פקפקו על פסיקתו של‬
‫המגן אברהם מכמה וכמה טעמים‪[ ,‬עיין אליהו רבא‪,‬‬ ‫משתתפים בגורל‪.‬‬
‫(סימן קל"ב ס"ק ט')‪ ,‬ובשו"ת שבות יעקב (חלק ג' סימן כ"ד)‪,‬‬

‫ובשו"ת מעיל צדקה (סימן י')]‪.‬‬