Page 259 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה טנר‬

‫במקרה של כישלון איננה התחייבות מוחלטת‪ ,‬אבל‬ ‫לשאול‪ ,‬אמר לו‪ ,‬שאל בני‪ ,‬שאל‪ ,‬מפני מה עיניהן‬
‫מי שמהמר על תוצאה שאיננה תלויה בחכמתו‪ ,‬אם‬ ‫של תרמודיין תרוטות‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬שאלה גדולה‬
‫כן מאחר והוא מודע לכך שיתכן ויהיה לו כישלון‪,‬‬ ‫שאלת‪ ,‬מפני שדרין בין החולות‪ .‬הלך והמתין‬
‫ולמרות זאת הוא הביע הסכמה שבמקרה של‬ ‫שעה אחת‪ ,‬חזר ואמר‪ ,‬מי כאן הלל‪ ,‬מי כאן הלל‪,‬‬
‫כישלון הוא יתחייב לשלם‪ ,‬אם כן בודאי שהוא‬ ‫נתעטף ויצא לקראתו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬מה אתה‬
‫מבקש‪ ,‬אמר לו‪ ,‬שאלה יש לי לשאול‪ ,‬אמר לו‪,‬‬
‫התחייב לחברו בלב שלם‪.‬‬ ‫שאל בני‪ ,‬שאל‪ ,‬מפני מה רגליהם של אפרקיים‬
‫רחבות‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬שאלה גדולה שאלת מפני‬
‫ועל פי כלל זה מבאר אבי העזרי שדווקא‬ ‫שדרין בין בצעי המים‪ .‬אמר לו‪ ,‬שאלות הרבה‬
‫המשחקים בקוביא אינם מקנים בלב שלם‪ ,‬וזאת‬ ‫יש לי לשאול‪ ,‬ומתירא אני שמא תכעוס‪ ,‬נתעטף‬
‫כיון שכל אחד מהן בטוח שהוא יודע כיצד להטות‬ ‫וישב לפניו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬כל שאלות שיש לך לשאול‪,‬‬
‫את הקוביא באופן שהוא יבטיח לעצמו את הניצחון‪,‬‬ ‫שאל‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא‬
‫ומטעם זה מבארת הגמרא בסנהדרין (דף כ"ה עמוד‬ ‫ישראל‪ ,‬אמר לו‪ ,‬הן‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אם אתה הוא‪ ,‬לא‬
‫א') שיש צורך למשנה שם (דף כ"ד עמוד ב') לחדש‬ ‫ירבו כמותך בישראל‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬מפני מה‪,‬‬
‫שגם המשחקים בקוביא‪ ,‬וגם מפריחי יונים פסולים‬ ‫אמר לו‪ ,‬מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז‪,‬‬
‫לעדות‪ ,‬כי אם היה כתוב רק מפריחי יונים היינו‬ ‫אמר לו‪ ,‬הוי זהיר ברוחך‪ ,‬כדי הוא הלל שתאבד‬
‫אומרים שרק המשחק בקוביא פסול לעדות‪ ,‬וזאת‬ ‫על ידו ארבע מאות זוז‪ ,‬וארבע מאות זוז‪ ,‬והלל לא‬
‫מכיון שהמשחק בקוביא סבור "קים לי בנפשאי‬
‫דידענא טפי" [אני משוכנע שאני יודע יותר טוב‬ ‫יקפיד"‪.‬‬
‫לשחק מהשני ובודאי אנצח]‪ ,‬ולכן הוא לא התכוון‬
‫ברצינות להקנות לחברו את הכסף במקרה של‬ ‫מעשה זה מלבד שהוא מלמד על היכולת‬
‫כישלון‪ ,‬וכן להיפך יש צד לומר שמפריחי היונים היו‬ ‫של הלל להגיע למידה כה גדושה של סובלנות‪,‬‬
‫משוכנעים בניצחונם‪" ,‬דאמר‪ ,‬בנקשא תליא מילתא‪,‬‬ ‫גם טמון בגמרא זו חידוש בהלכות אסמכתא‪ ,‬כי‬
‫ואנא ידענא לנקושי טפי" [המשחק בתחרות של‬ ‫משמעות דברי הגמרא הם שלו היה אותו בר נש‬
‫הפרחת יונים סבור שהוא יודע יותר טוב להקיש‬ ‫מצליח להכעיס את הלל‪ ,‬אז הוא היה מקבל מחברו‬
‫בכדי לזרז את היונה לנצח בתחרות‪ ,‬וכפי שפירש‬ ‫את הארבע מאות זוז שחברו הבטיח לתת לו‪ ,‬והרי‬
‫שם רש"י שיש לו דפין של עץ מנקשין זו לזו‪ ,‬והיונה‬ ‫התחייבות זו אינה אלא אסמכתא‪ ,‬ואם כן מדוע היה‬
‫שומעת קולן ומכרת שבעליה מזרזה‪ ,‬והיא ממהרת‬
‫לעוף]‪ ,‬הרי שמשחקים אלו תלויים בכישרון של‬ ‫עליו לשלם את הכסף‪.‬‬
‫המשחק‪ ,‬ולכן כשהמהמרים מתחייבים לשלם‬
‫במקרה של כישלון‪ ,‬הם לא מתכוונים לכך ברצינות‪,‬‬ ‫סמוכים ובטוחים‬

‫כי הם סבורים שחכמתם תעמוד להם לנצח‪.‬‬ ‫מכח שאלה זו הסיק אבי העזרי [רבינו אליעזר‬
‫המכונה ראבי"ה‪ ,‬מגדולי הראשונים בתקופה של‬
‫אבל אלו שהימרו שמי שיצליח להכעיס את הלל‬ ‫לפני למעלה משמונה מאות שנה]‪ ,‬שאסמכתא זה‬
‫יקבל מחברו ארבע מאות זוז‪ ,‬הם ידעו שאין זה תלוי‬ ‫רק כאשר המהמרים סמוכים ובטוחים שמחמת‬
‫בכישורים שלהם‪ ,‬אלא הם ניסו את מידותיו של‬ ‫חכמתם הם ישכילו לנצח‪ ,‬ולכן התחייבותם לשלם‬