Page 236 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 236

‫משה‬  ‫'ו גירש ‪' -‬ב הלע‬                              ‫מתנת‬  ‫רלו‬

‫הנישואין לשלהי החודש‪ ,‬הוי אומר שאף המנהג‬                 ‫מה בין סימן טוב למזל טוב‬
‫להינשא בעת שהלבנה במילואה אין התכלית בזה‬
‫לנסות בדרך זו לפעול באמצעיים שמימיים על‬            ‫אך הרשב"א סתם ולא פירש לנו מה ההבדל בין‬
‫העתידות‪ ,‬אלא המכוון בזה הוא להעביר מסר לזוג‬        ‫המעונן לבין העושה לסימן טוב שמפני כן הקובע‬
‫הנישא שיראו לכלכל את צעדיהם בתבונה בכדי‬            ‫עיתים ושעות לסימן טוב אינו בכלל מעונן‪ ,‬והרי‬
‫שנישואיהם יהיו מאושרים ותהיה האהבה שביניהם‬         ‫כשם שהמעונן קובע את השעה הנבחרת מחמת‬
                                                   ‫שהוא מבין ששעה זו הינה שעה טובה ומוצלחת‬
           ‫מוספת והולכת כדוגמת זריחת הלבנה‪.‬‬        ‫בעבורו‪ ,‬כך גם הקובע את מועד הנישואין בעת‬
                                                   ‫שהלבנה במילואה עושה זאת מחמת שדבר זה‬
‫ולפי זה מובן היטב שאין כל זיקה לאיסור מעונן‬        ‫מהווה סימן טוב על שעה מוצלחת שתועיל לזיווג‬
‫עם המנהג לערוך את הנישואין בעת שהלבנה‬
‫במילואה‪ ,‬כי איסור מעונן נאמר על המנסה לקבוע‬                      ‫ומדוע שלא יהיה בכך איסור מעונן‪.‬‬
‫את העתידות באמצעים שמימיים בכך שהוא‬
‫מתחשב בעיתים ובשעות ואיננו עושה את פעולותיו‬                     ‫לעורר הלב‬
‫רק בשעה שכפי הבנתו הינה שעה טובה‪ ,‬אבל‬
‫עריכת הנישואין בעת מילוי הלבנה איננה כלל בכדי‬      ‫ואמנם אף שהרשב"א לא פירש לנו מפני מה‬
‫לפעול על העתידות באמצעיים שמימיים‪ ,‬אלא כל‬          ‫העושה לסימן טוב אינו בכלל איסור מעונן‪ ,‬אך ננסה‬
‫עניינה אינו אלא רק להעביר מסר לזוג הנישא‪ ,‬כמו‬      ‫להבין את הדברים מזה שהרשב"א דימה את המנהג‬
‫שמטרת המנהג לקיים את טקס הכתרה למלך על‬             ‫שלא להינשא בעת שהלבנה בחסרונה למנהג המובא‬
‫יד המעיין אינו אלא בכדי להעביר מסר למלך בכדי‬       ‫בהוריות (דף י"ב עמוד א') לערוך את טקס ההכתרה‬
                                                   ‫למלך בסמוך למעיין והמטרה במנהג זה הוא לסימן‬
                            ‫שתתקיים מלכותו‪.‬‬        ‫טוב שתמשך מלכותו של המלך‪ ,‬ובחידושי המאירי‬
                                                   ‫(הוריות דף י"ב עמוד א') ביאר את הטעם שבמשיחת‬
          ‫כסימני ראש השנה‬                          ‫המלך על יד המעיין אין בזה חלילה איסור נחש‪,‬‬
                                                   ‫כי הענין בטקס זה הינו לעורר את ליבו של המלך‬
‫ובביאור הגר"א (יורה דעה סימן קע"ט ס"ק ו') דימה‬     ‫שינהיג את ממלכתו כדרך המעיין אשר לא יכזבו‬
‫את המנהג להינשא בעת שהלבנה במילואה למנהג‬           ‫מימיו‪ ,‬ולא יתנהג בדרך שיהיה ענינו כאפיק נחלים‬
‫המבואר (בהוריות דף י"ב עמוד א') לאכול סימנים בליל‬  ‫העובר לשעתו‪ ,‬והיינו שאין המכוון בעריכת טקס‬
‫ראש השנה לסימנא טבא לשנה הבאה‪ ,‬ואכן גם את‬          ‫ההכתרה על יד המעיין בכדי לנסות ולהשפיע‬
‫ענין אכילת הסימנים בליל ראש השנה ביאר שם‬           ‫באמצעיים שמימיים על העתידות‪ ,‬שהיא פעולה‬
‫המאירי שאין זה חלילה בדרך נחש ומתוך ניסיון‬         ‫האסורה מחמת איסור מנחש ומעונן‪ ,‬אלא מטרת‬
‫להשפיע על העתיד באמצעיים שמימיים‪ ,‬אלא הענין‬        ‫עריכת הטקס על יד המעיין אינה אלא להעביר‬
‫בכל זאת הוא לעורר את הלבבות לשוב בתשובה‬            ‫מסר למלך שיפעל בחכמה ובתבונה בכדי שמלכותו‬
‫ולהרבות בזכויות‪ ,‬ולכן אומרים בעת האכילה יהי‬
‫רצון וכו'‪ ,‬בכדי להראות שאין מטרת האכילה לפעול‬                                       ‫תתקיים לעד‪.‬‬
‫באמצעיים שמימיים אלא עיקר הכל הוא לכוון את‬
                                                   ‫ומאחר והרשב"א דימה את מנהג משיחת‬
                               ‫הלבבות לשמים‪.‬‬       ‫המלך על יד המעיין למנהג שלא לקבוע את מועד‬
   231   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241