Page 235 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה רלה‬

‫בשלהי החודש הזיווג לא יעלה כהוגן‪ ,‬אם כן הוכח‬ ‫ובראשית עלינו להעמיק חקר ולנסות לתהות‬
‫שהם מאמינים במנהג זה בהחלטיות וממילא יש כאן‬ ‫ולהבין מפני מה אין בקיום מנהג זה משום איסור‬
‫מעונן‪ ,‬והרי מפורש בסנהדרין (דף ס"ה עמוד ב') "תנו‬
‫חשש של איסור מעונן‪.‬‬ ‫רבנן מעונן‪ ...‬זה המחשב עתים ושעות"‪ ,‬ואם כן מפני‬
‫מה המחשב את זמן קביעת מועד הנישואין על פי‬
‫אך אמנם שלפי דברי הנימוקי יוסף משפחת‬ ‫עיתים ושעות ואומר שהעת שבה הלבנה בחסרונה‬
‫נ‪ .‬עלולה להיכשל באיסור מעונן מחמת הקפדתם‬ ‫אינה שעה ראויה לקביעת מועד נישואין אינו נכלל‬
‫על מועד הנישואין‪ ,‬אך בראשונים ישנם הסברים‬
‫נוספים מפני מה אין איסור מעונן במנהג שלא לערוך‬ ‫באיסור מעונן‪.‬‬
‫נישואין בשלהי החודש‪ ,‬ונימוקים אלו הולמים גם‬
‫וכבר ישב על מדוכה זו הנימוקי יוסף (סנהדרין‬
‫את המקרה של משפחת נ‪.‬‬ ‫דף ט"ז עמוד ב' בדפי הרי"ף) וביאר את טעם ההיתר‬
‫של המנהג לקבוע את מועד הנישואין בעת מילוי‬
‫לסימן טוב‬ ‫הלבנה מחמת שלא סומכים על כך בהחלטיות אלא‬
‫עושים זאת לסימן בלבד‪ ,‬ולכן אין בזה משום איסור‬
‫בשו"ת הרשב"א (בתשובות המיוחסות לרמב"ן תשובה‬ ‫מעונן כי האיסור לקבוע עיתים ושעות הינו רק אם‬
‫רפ"ג) כתב שאין במנהג להימנע מלקבוע נישואין‬ ‫מאמינים ששעה זו מהווה גורם מוחלט לקביעת‬
‫בשלהי החודש איסור כיון שאין עושים זאת אלא‬ ‫העתיד‪ ,‬אבל כאשר הנמנעים מלקבוע את מועד‬
‫לסימן טוב‪ ,‬וכמו שמבואר בהוריות (דף י"ב עמוד א')‬ ‫הנישואין בעת שהלבנה בחסרונה אינם עושים זאת‬
‫שהיו רגילים למשוח את המלכים על יד המעיין‬ ‫מתוך אמונה מוחלטת שאם יעשו את החתונה‬
‫לסימן טוב שתמשך מלכותם‪ ,‬ולומדים זאת מהנזכר‬ ‫בשלהי החודש הזיווג לא יעלה כהוגן אין בזה כל‬
‫בנביא (מלכים א' פרק א' פסוקים ל"ג – ל"ה) שדוד המלך‬ ‫סרך איסור‪ ,‬ודבריו הובאו בבית יוסף (יורה דעה סימן‬
‫ציווה שימשחו את שלמה למלך על שפת נחל‬
‫גיחון‪" ,‬ויאמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכהן ולנתן‬ ‫קנ"ט)‪.‬‬
‫הנביא ולבניהו בן יהוידע ויבאו לפני המלך‪ ,‬ויאמר‬
‫המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם‬ ‫אמונה במזל‬
‫את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל‬
‫גחון‪ ,‬ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך‬ ‫ולפי זה מאחר שמשפחת נ‪ .‬נימקה את‬
‫על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך‬ ‫התעקשותם שלא לערוך את הנישואין בשלהי‬
‫שלמה‪ ,‬ועליתם אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימלך‬ ‫החודש מתוך חשש שבגין כך הזיווג לא יעלה כהוגן‪,‬‬
‫תחתי ואתו צויתי להיות נגיד על ישראל ועל יהודה"‪,‬‬ ‫שוב יש כאן חשש איסור של מעונן‪ ,‬כי הרי כל הסיבה‬
‫והמטרה של המנהג הזה הוא כסימן טוב שמלכותו‬ ‫שאין במנהג שלא לערוך נישואין בשלהי החודש‬
‫של המלך תמשך‪ ,‬וכעין זה בברכות (דף נ' עמוד ב')‬ ‫חשש איסור מעונן אינו אלא מחמת שהנוהגים כן‬
‫שהיו רגילים למשוך לפני חתן וכלה צינורות של יין‬ ‫אין להם אמונה מוחלטת באפקטיביות של המנהג‪,‬‬
‫לסימן טוב‪ ,‬וכך גם הנוהג לקבוע את מועד הנישואין‬ ‫אך כאשר הוכח לעין כל שמשפחת נ‪ .‬חוששת מאד‬
‫בעת שהלבנה במילואה אינה אלא לסימן טוב‪ ,‬ולכן‬ ‫ליישום המנהג ולא רק מחמת שכן מנהג אבותיהם‬
‫אלא בעיקר מחמת החשש שאם הנישואין יערכו‬
‫אין בזה חשש איסור מעונן‪.‬‬