Page 189 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 189

‫מתנת גורלה משה טפק‬

‫התורה‪ ,‬וכשפים לחוד ושדים לחוד ואינם ענין כלל‬         ‫ומעתה יתכן שרק מעשה כשפים שנזכר‬
                                  ‫וכלל זה לזה‪.‬‬       ‫בתורה הוא בכלל האיסור‪ ,‬אבל מעשה שדים‬
                                                     ‫שלא נזכר בתורה לא יהיה בכלל האיסור‪ ,‬והטעם‬
            ‫סיכום הדברים‬                             ‫שהתורה אסרה רק את העיסוק עם המכשפים‬
                                                     ‫ואילו את העיסוק עם השדים התורה לא אסרה‪,‬‬
‫נמצא שמדברי הגמרא בסנהדרין (דף ק"א עמוד‬              ‫ביאר בזה הרמב"ן על פי דברי רש"י (אינו ברש"י‬
‫א') מתבאר שהאיסור לשאול את השדים אינו אלא‬            ‫שלפנינו) שביאר שם בסוגיא "מעשה כשפים על‬
‫מחמת חשש סכנה‪ ,‬אבל אין בזה איסור מחמת חקר‬            ‫ידי מעשה תחבולה הם נעשים"‪ ,‬ומאחר ומעשה‬
                                                     ‫כשפים נעשה על ידי תחבולות לכן אסרה התורה‬
                   ‫העתידות‪ ,‬ונתבאר בד' אופנים‪:‬‬       ‫לעשות כשפים‪ ,‬אבל מעשה שדים שהוא על ידי‬
                                                     ‫שימוש בשדים שהם כוחות רוחניים שקיימים‬
‫הרמב"ן (הובא בתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן‬          ‫בבריאה אין זה כתחבולה ולכן התורה לא אסרה‬
‫תשובה רפ"ג) הוכיח מסוגיא זו שאין איסור לחקור אחר‬
‫העתידות אלא אצל בעלי האוב והידעוני‪ ,‬ולא אצל‬                                   ‫את ההתעסקות עמם‪.‬‬
‫שאר נביאי המיסטיקה כמכשפים קוסמים והדומים‬
‫להם‪ ,‬וכן נקט התרומת הדשן (חלק ב' סימן צ"ו)‪ ,‬וכן הוא‬           ‫מנהג חסידי אלמני"א‬
‫בשו"ת הריב"ש (סימן צ"ב)‪ ,‬וזה שלא כדברי הרמב"ם‬
‫(הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ז') האוסר להישאל אף‬    ‫וכותב הרמב"ן שאכן הוא שמע בבירור שמנהג‬
‫אצל הקוסמים והמכשפים‪ ,‬ודבריו הובאו בים‬               ‫חסידי אלמני"א לעסוק בדברי שדים‪ ,‬וכך גם נראה‬
‫של שלמה (חולין פרק ח' הלכה י"ג)‪[ ,‬והארכנו בביאור‬     ‫בכמה סוגיות בתלמוד שאין כל מניעה הלכתית‬
‫השיטות בעלה א']‪ ,‬ולדברי הרמב"ם יקשה מסוגיא‬           ‫להתעסק עם השדים‪ ,‬ובהכרח שיש חילוק בין‬
‫זו המתירה להישאל אצל השדים‪ ,‬והרי גם השדים‬            ‫שדים לכשפים‪ ,‬וכדברי הרמב"ן כתב גם הר"ן‬
‫הינם בכלל נביאי המיסטיקה‪ ,‬ונתבאר בג' האופנים‬         ‫(סנהדרין דף ס"ז עמוד ב')‪ ,‬ואילו הרא"ש (סנהדרין פרק ז' הלכה‬
                                                     ‫ח') הסתפק בזה‪ .‬אולם היד רמ"ה (סנהדרין ס"ז עמוד ב')‬
                                       ‫דלהלן‪.‬‬        ‫סבור ששדים וכשפים הם כדבר אחד ושניהם בכלל‬
                                                     ‫האיסור‪ ,‬ודבריו הובאו בטור (יורה דעה סימן קע"ט) ושכן‬
‫יש הגורסים בגמרא "אין לוחשין בדבר שדים"‪,‬‬             ‫כתב גם רבינו ישעיה‪ ,‬והם שתי הדעות שהובאו‬
‫ולגרסתם הסוגיא כלל לא עוסקת בלשאול את‬                ‫להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ט סעיף ט"ז)‪,‬‬
‫השדים אלא בהוצאת דיבוק‪ ,‬כך שאין כל הוכחה‬             ‫"מעשה שדים אסור‪ ,‬ויש מי שמתיר לישאל בהם על‬
‫מגמרא זו לנידון אם אפשר להישאל אצל נביאי‬
                                                                                           ‫הגניבה"‪.‬‬
         ‫המיסטיקה‪( ,‬כן תירץ הרמב"ן את שיטת הרמב"ם)‪.‬‬
                                                     ‫ולדברי הרמב"ן הללו שוב אין כל תמיהה‬
‫עוד נתבאר שאף לשיטת הרמב"ם האיסור הוא‬                ‫וקושיה על שיטת הרמב"ם האוסר לשאול את‬
‫רק על שאלות בחקר העתיד אבל אין כל מניעה‬              ‫הקוסם‪ ,‬מדברי הגמרא בסנהדרין המתירה מעשה‬
‫לשאול שאלות העוסקות בפיענוח ההווה‪ ,‬והסוגיא‬           ‫שדים‪ ,‬וזאת מכיון שמעשה שדים איננו בכלל איסור‬
‫בסנהדרין עוסקת בשואל את השדים היכן נמצא‬              ‫התורה ואינו ענין כלל לכשפים שאותם אסרה‬
‫חפץ שנגנב לו שזה פיענוח ההווה ולא חקר העתיד‪,‬‬
‫ולכן לולא חשש הסכנה אין בזה כל איסור‪( ,‬כן נראה‬

                                  ‫שביאר הרא"ש)‪.‬‬
   184   185   186   187   188   189   190   191   192   193   194