Page 188 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 188

‫משה‬  ‫'ג גירש ‪' -‬ב הלע‬                              ‫מתנת‬  ‫חפק‬

‫מותר לשאול את השדים אודות גניבה‪ ,‬כלומר היכן‬        ‫שדים והם מגידים להם"‪ ,‬הרי שהשאלה שהתירו‬
‫נמצא החפץ שנגנב‪ ,‬או לברר מיהו הגנב‪ ,‬כי כל זאת‬      ‫לשאול את השדים עוסקת באדם שאבד לו חפץ‬
                                                   ‫והוא מתענין אצל השדים היכן החפץ נמצא‪ ,‬והרי‬
            ‫איננו חקר העתיד אלא פיענוח ההווה‪.‬‬      ‫שאלה זו אינה בכדי לחקור אחר העתיד אלא‬

          ‫פסק השולחן ערוך‬                                                      ‫לחשוף את ההווה‪.‬‬

‫ואכן גם השולחן ערוך שמביא להלכה את‬                              ‫איזהו קוסם‬
‫השיטות הסוברות שמותר לשאול את השדים‬
‫הביאם בשאלות העוסקות בהווה‪ ,‬וכמו שהובא‬             ‫אבל הרמב"ם שאסר לשאול את הקוסמים‬
‫בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ט סעיף ט"ז)‪" ,‬מעשה‬   ‫עוסק בשאלות על חקר העתיד‪ ,‬וכמפורש ברמב"ם‬
‫שדים אסור‪ ,‬ויש מי שמתיר לישאל בהם על‬               ‫(הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ו') "איזהו קוסם זה‬
‫הגניבה"‪ ,‬כלומר שהוא מעוניין להיעזר בשדים בכדי‬      ‫העושה מעשה משאר המעשיות כדי שישום ותפנה‬
‫לאלתר את הגנבים או בכדי למצוא את הדבר שנגנב‪,‬‬       ‫מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידים‬
‫והרי זאת שאלה שאיננה עסוקה בחקר העתיד אלא‬          ‫להיות‪ ,‬ויאמר דבר פלוני עתיד להיות או אינו הווה‪,‬‬
                                                   ‫או שיאמר שראוי לעשות כן והיזהרו מכך"‪ ,‬ועל‬
     ‫בפיענוח ההווה ולכן יש הסוברים להתיר זאת‪.‬‬      ‫זאת כתב הרמב"ם שאסור לקסום קסמים ולשאול‬
                                                   ‫לקוסם‪ ,‬כי מכיון שמדובר בשאלות על העתיד לכן‬
       ‫שדים אינם בכלל כשפים‬                        ‫הרי זה בכלל האיסור‪ ,‬ואינו ענין כלל לסוגיית הגמרא‬
                                                   ‫בסנהדרין העוסקת בשאלות על פיענוח נעלמות‬
‫ועוד פירש הרמב"ן ששדים אינם ענין כלל‬
‫לכשפים והרי הם עניינים חלוקים‪ ,‬ורק מכשפים‬                                                ‫שבהווה‪.‬‬
‫הינם בכלל הפרשה האוסרת את העיסוק‬
‫במיסטיקה‪ ,‬אבל מעשה שדים כלל אינו נכלל שם‬                       ‫דברי הרא"ש‬
‫בפרשה‪ ,‬ולא רק שיש היתר לשאול את השדים‬
‫אחר העתידות אלא שכלל אין כל איסור לעשות‬            ‫וברא"ש (סנהדרין פרק ז' הלכה ח') דן האם מותר‬
‫מעשה שדים ולהתעסק עמם‪ ,‬וכביסוס לכך‬                 ‫להתעסק עם השדים‪ ,‬והביא ראיה מדברי הגמרא‬
‫ששדים וכישוף הם שני עניינים חלוקים מביא‬            ‫הנזכרת (דף ק"א עמוד א') שמבואר שם שלולא חשש‬
‫הרמב"ן את דברי הגמרא בסנהדרין (דף ס"ז עמוד ב')‬     ‫הסכנה מותר היה לשאול בדברי שדים‪ ,‬ושוב דחה‬
‫"אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים‪,‬‬         ‫הרא"ש את ההוכחה כי יש לומר שאף שאסור‬
‫בלהטיהם אלו מעשה כשפים"‪ ,‬הרי שמעשה שדים‬            ‫להתעסק עם השדים אך מותר לשאול אותם אודות‬
‫ומעשה כשפים הם שני עניינים חלוקים ואינם ענין‬
‫זה לזה‪ ,‬והרמב"ן בפירושו לתורה (שמות ז' י"א) הוסיף‬                                   ‫גניבה וכדומה‪.‬‬
‫בזה ביתר עומק וביאר שהכשפים הינם מלאכים‬
‫השוכנים באוויר היסודות‪ ,‬ואילו השדים הינם בעלי‬      ‫והרא"ש לא ביאר מה היחודיות בשאלה אודות‬
‫גופות מאוויר שאינו נרגש‪ ,‬וציין לדבריו בשו"ת‬        ‫גניבה שבזה אין כל מניעה לשאול זאת מהשדים‪,‬‬
                                                   ‫אמנם דבריו יובנו היטב כמו שנתבאר שכל האיסור‬
                             ‫הריב"ש (סימן צ"ב)‪.‬‬    ‫זה רק לחקור אחר העתידות אבל שאלות העוסקות‬
                                                   ‫בהווה אין כל מניעה לשאול זאת את השדים‪ ,‬ולכן‬
   183   184   185   186   187   188   189   190   191   192   193