Page 171 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה קעא‬

‫ביאור ג'‪ -‬נחש שאינו מקצועי‬ ‫תומיך גורלי"‪ ,‬ולאחר מכן הוא היה פותח את אחת‬
‫מן הפתקאות‪ ,‬והיה נוהג למעשה כפי שהיה עולה‬
‫בשריג ב' הובא מחלוקתם של הרמב"ם‬ ‫בגורל‪ .‬והוא שאל למרן החזון איש זצ"ל האם מותר‬
‫והראב"ד (הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ד') שנחלקו‬ ‫לעשות כך או שיש בזה איסור נחש‪ ,‬והשיב לו החזון‬
‫האם היה איסור ניחוש בנחש שעשה אליעזר עבד‬ ‫איש שמותר לעשות כך ואין בזה כל חשש איסור‪,‬‬
‫אברהם בעת חיפוש שידוך ליצחק‪ ,‬ובנחש שעשה‬ ‫וזאת מחמת שהוא אינו מקבל את תוצאות הגורל‬
‫יהונתן בן שאול כשהסתפק האם לעלות לבדו‬
‫ולהילחם בפלישתים‪ ,‬שלשיטת הרמב"ם היה בזה‬ ‫אלא כעצה‪.‬‬
‫איסור ניחוש‪ ,‬ואלא שאליעזר ויהונתן לא הסתמכו‬
‫על הנחש בהחלטיות ולכן היה מותר להם לעשות כן‪,‬‬ ‫וביאור דברי החזון איש הם‪ ,‬שמכיון שעורך‬
‫אבל אם אחר יעשה כמעשיהם של אליעזר ויהונתן‬ ‫הגורל לא היה מסתמך בהחלט על הגורל אלא‬
‫ויסתמך על זה בהחלטיות הרי זה בכלל איסור ניחוש‪,‬‬ ‫רואה את תוצאות ההגרלה רק כעצה לכן אין בזה‬
‫משום איסור נחש‪ ,‬וכמו שכתבו התוספות בחולין‬
‫ואילו לשיטת הראב"ד לא היה בזה איסור ניחוש‪.‬‬ ‫(דף צ"ה עמוד ב' ד"ה כאליעזר‪ ,‬ושם בד"ה כיהונתן) שאליעזר‬
‫עבד אברהם ויהונתן בן שאול לא עברו על איסור‬
‫ושם בעלה ג' ביארנו את מחלוקתם שישנם‬ ‫ניחוש מחמת שהם לא הסתמכו בהחלטיות על‬
‫שני סוגי ניחוש‪ ,‬נחש שהאדם קובע לעצמו באופן‬ ‫התוצאות של הנחש‪ ,‬וכן מבואר שם בר"ן ובעוד מן‬
‫מיקרי‪ ,‬ונחשים מקצועיים שהיו בקיאים בהם‬ ‫הראשונים‪[ ,‬והארכנו בדבריהם בשריג ב']‪ ,‬ומטעם‬
‫המומחים בתחום הנחש‪ ,‬והתבאר שהרמב"ם‬ ‫זה התיר הנימוקי יוסף (סנהדרין דף ט"ז עמוד ב' בדפי הרי"ף)‬
‫אוסר את שני סוגי הנחש‪ ,‬וכמו שכתב הערוך לנר‬ ‫שלא לערוך חתונה בשלהי החודש בעת שהלבנה‬
‫(סנהדרין דף ס"ו עמוד א') שהנחש שהאדם קובע לעצמו‬ ‫בחסרונה‪ ,‬וזאת מחמת שאין עושים זאת אלא לסימן‬
‫נלמד מהפסוק "לא תנחשו"‪ ,‬ואילו הנחש המקצועי‬ ‫בלבד ואין מסתמכים על זה בהחלטיות‪[ ,‬וכדלהלן‬
‫נלמד מהפסוקים של נביאי המיסטיקה "לא ימצא‬
‫בך‪ ...‬ומנחש"‪ ,‬ולכן סובר הרמב"ם שגם הנחש של‬ ‫שריג ו']‪.‬‬
‫אליעזר ויהונתן נכלל בגדרי איסור ניחוש‪ ,‬אבל‬
‫הראב"ד שחולק סבור שרק הנחשים המקצועיים‬ ‫ולפי דברי החזון איש באם עורך הגורל מסתמך‬
‫כלולים באיסור ניחוש‪ ,‬ואילו נחש מיקרי שהאדם‬ ‫על תוצאות הגורל בהחלטיות אכן יש בזה משום‬
‫קובע לעצמו אינו כלול באיסור נחש‪ ,‬ולכן סבור‬ ‫איסור ניחוש‪ ,‬ועל גורלות מסוג זה נפסק בשולחן‬
‫הראב"ד שהנחש שאליעזר ויהונתן עשו לא נכלל‬ ‫ערוך שאסור להישאל בגורלות‪ ,‬אבל מי שאינו‬
‫באיסור ניחוש‪ ,‬כי הרי לא היה זה נחש מקצועי‪ ,‬אלא‬ ‫סומך בהחלטיות על הגורל אין להטיל במעשיו כל‬
‫שהם קבעו לעצמם אות וסימן בכדי לקבל הכרעה‬
‫בהתלבטותם‪ ,‬שאליעזר שם לעצמו אות וסימן‬ ‫דופי‪.‬‬
‫שהנערה שתאמר לו 'שתה וגם לגמלך אשקה' היא‬
‫הנערה הראויה ליצחק‪ ,‬ויהונתן הציב לעצמו לסימן‬ ‫אלא שאם כן עדיין אין בזה ישוב על מנהג‬
‫שאם הפלישתים יאמרו לו 'עלו עלינו' יהיה זה אות‬ ‫העולם לערוך גורלות על העתידות‪ ,‬ולא הוזכר כלל‬
‫לעלות ולהילחם עמם‪ ,‬ומאחר וניחושים אלו הינם‬ ‫בפוסקים שצריך להיזהר שלא להסתמך בהחלטיות‬
‫על תוצאות הגורל‪[ ,‬ולהלן יבוארו דברי החזון איש‬

‫בדרך אחרת]‪.‬‬