Page 119 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת גורלה משה טיק‬

‫הנני אמות‪ ,‬ויאמר שאול כה יעשה אלקים וכה יוסף‬ ‫על ישראל לאכול עד הערב‪ ,‬ויהונתן בנו לא ידע‬
‫כי מות תמות יונתן‪ ,‬ויאמר העם אל שאול היונתן‬ ‫מהאיסור ואכל‪ ,‬וכאשר שאול נשאל באורים‬
‫ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל‬ ‫ותומים אם להמשיך במלחמה גם בלילה הוא לא‬
‫חלילה חי ה' אם יפל משערת ראשו ארצה כי עם‬ ‫נענה‪ ,‬והוא הבין שהסיבה שהוא לא נענה מחמת‬
‫אלקים עשה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא‬ ‫שאחד מישראל חטא‪ ,‬ומאחר ואף אחד לא גילה‬
‫מת"‪ ,‬הרי לנו מקרה נוסף בו שימש הגורל לבירור‬ ‫לשאול שיהונתן אכל‪ ,‬לכן הוא ערך גורל בכדי‬
‫בדיני נפשות‪ ,‬אמנם יתכן שמאחר ויהונתן המרה‬ ‫לוודא מי הוא החוטא‪( ,‬שמואל א'‪ ,‬י"ד מ'‪-‬מ"ד) "ויאמר‬
‫את פיו של שאול המלך אם כן היה לו דין של‬ ‫אל כל ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן‬
‫מורד במלכות ולכן שאול היה יכול להורגו גם שלא‬ ‫בני נהיה לעבר אחד‪ ,‬ויאמרו העם אל שאול הטוב‬
‫על פי כללי הדין והמשפט הקונבנציונליים‪ ,‬ואין‬ ‫בעיניך עשה‪ ,‬ויאמר שאול אל ה' אלקי ישראל הבה‬
‫להוכיח מכאן שניתן להסתמך על גורל בשאלות‬ ‫תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו‪ ,‬ויאמר שאול‬
‫העוסקות בדיני נפשות‪ ,‬אך מדברי ספר החסידים‬ ‫הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן‪ ,‬ויאמר שאול‬
‫(סימן תרע"ט) למדנו שאכן ניתן להסתמך על גורל גם‬ ‫אל יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד לו יונתן ויאמר‬
‫טעם טעמתי בקצה המטה אשר בידי מעט דבש‬
‫בשאלות העוסקות בדיני נפשות‪.‬‬

‫עלה ט'‬

‫הטלת גורל בעת סערה בים‬

‫בדברי ספר חסידים שמעשיהם של אנשי האוניה‬ ‫בעלה ח' הבאנו מדברי ספר חסידים (סימן‬
‫שהטילו את יונה לים על פי גורל לא היו תקינים‬ ‫תרע"ט) הסובר שניתן להסתמך על גורל גם בשאלות‬
‫על פי ההלכה ואין ללמוד מהם הלכה למעשה‪ ,‬וזה‬ ‫העוסקות בדיני נפשות‪ ,‬וכלשונו "אם בני אדם‬
‫שלא כדבריו בסימן תרע"ט ששם הוא למד מהנהגת‬ ‫עוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר את‬
‫הספינה או להטביעה בים ושאר הספינות עוברות‬
‫אנשי האוניה להלכה ולמעשה‪.‬‬ ‫בשלום‪ ,‬בידוע שיש בספינה מי שחייב ורשאים‬
‫להפיל גורלות‪ ,‬ועל מי שיפול הגורל שלושה פעמים‬
‫אסמכתא‬ ‫זה אחר זה רשאים להפילו בים‪ ,‬ומתפללים שלא‬
‫יפול על הזכאי אלא על החייב"‪ ,‬אך רבי יהודה‬
‫ובסימן תש"א רבי יהודה החסיד מנמק‬ ‫החסיד לכאורה סותר את דבריו‪ ,‬שבסימן תש"א‬
‫את פסיקתו שאין להסתמך על הגורל מחמת‬ ‫הוא כותב "בני אדם שבספינה והיה רוח סערה אין‬
‫ש"אסמכתא לא קניא"‪ ,‬והיינו שאם בן אדם מתחייב‬ ‫רשאים להפיל גורלות שאם יפול על אחד מהם צריך‬
‫שאם יקרה כך וכך הוא ישלם כסף‪ ,‬וכגון אדם‬ ‫להטילו בים‪ ,‬ואין לעשות כאשר עשו ליונה בן אמיתי‪,‬‬
‫האומר לחברו שאם הוא לא יגיע אליו תוך שעה הוא‬ ‫השתא אסמכתא לא קניא לענין ממון וכל שכן לענין‬
‫ייתן לו ‪ 200‬ש"ח‪ ,‬הרי זו אסמכתא ולא קניא והוא‬ ‫נפשות שלא יסמכו על פי הגורל"‪ ,‬הרי שמפורש כאן‬
‫לא חייב לשלם לו את הכסף‪ ,‬וזאת מכיון שכאשר‬
‫הוא אמר כך הוא לא התכוין כלל לשלם אלא הוא‬