Page 123 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 123

‫מתנת גורלה משה גכק‬

‫ובזה נחלקו התפארת למשה והספר חסידים‬            ‫בגורל בדיני נפשות רק אם ימולאו שני תנאים‪ ,‬א‪.‬‬
‫שהספר חסידים סבור שהסכמה כזאת איננה ברת‬        ‫ששלושה פעמים תהיה תוצאת הגורל זהה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תוקף מחמת שזו אסמכתא כי כל אחד מהמשתתפים‬       ‫שמחמת הפלא שרק אוניה זו נמצאת במצוקה ואילו‬
‫בגורל מקווה שהוא ינצל ושמו של אחר יעלה בגורל‪,‬‬  ‫האוניות שבסביבתה שטות בביטחה לכן ניכר שיש‬
‫אך התפארת למשה אינו סבור שהסכמה זו הינה‬        ‫דין מיוחד על יושבי אניה זו‪ ,‬אך התפארת למשה‬
‫אסמכתא אלא הוא סבור שיש תוקף הלכתי להסכמה‬      ‫התיר להסתמך על הגורל בדיני נפשות גם באופן‬
                                               ‫שלא התקיימו התנאים הללו‪ ,‬כי הרי כלל לא נזכר‬
                   ‫זאת ותוצאות הגורל מחייבות‪.‬‬  ‫בדבריו שיש צורך לערוך גורל שלושה פעמים‪ ,‬וכן‬
                                               ‫הוא התיר לערוך גורל למרות שלא ניכר כלל שיש‬
          ‫ברצון ולא בכפיה‬                      ‫דין מיוחד על קבוצה זו‪ ,‬והרי זה דומה למקרה שכל‬
                                               ‫האוניות נקלעו לסערה‪ ,‬שבזה אף הספר חסידים לא‬
‫אך לפי זה פסיקתו של התפארת למשה הינה‬           ‫התיר להסתמך על הגורל‪ ,‬ועם זאת התפארת למשה‬
‫רק על מקרה שהיתה הסכמה על הטלת הגורל‪ ,‬אך‬
‫בלא הסכמה אף לפי דברי התפארת למשה אין כל‬          ‫סבור שגם במקרה כזה ניתן להסתמך על הגורל‪.‬‬
‫היתר להכריע על פי גורל את מי למסור לגויים‪ ,‬כי‬
‫הרי ביארנו שכל ההיתר למסור לגויים על פי הכרעת‬           ‫הסכמה להטלת גורל‬
‫הגורל הוא רק מפני שמותר למסור את עצמו למיתה‬
‫מרצון בכדי להציל את שאר היהודים‪ ,‬אבל בכפיה‬     ‫והביאור בשיטת התפארת למשה‪ ,‬שהרי הלכה‬
                                               ‫היא בידינו שלמרות שאסור למסור לגויים את אחד‬
           ‫אין כל היתר למסור את חברו להריגה‪.‬‬   ‫מהקבוצה בכדי להציל את הנותרים‪ ,‬אך אם אחד‬
                                               ‫מהקבוצה מסכים למסור את עצמו מרצון בכדי‬
‫אמנם במקרה שאוניה שנוסעת בים וניכר‬             ‫להציל את אחיו בוודאי שמותר לו ולמצוה גדולה‬
‫שרק עליה יש דין שמים מאחר ובאורח פלאי כל‬       ‫יחשב לו שמסר את נפשו בכדי להציל את שאר‬
‫האוניות שבסביבתה שטות בהשקט ובשלווה ורק‬        ‫היהודים‪ ,‬ואף שאסור לאדם להרוג את עצמו‪ ,‬אך‬
‫אוניה זו נקלעה לסער וסופה‪ ,‬מה שאומר שיש‬        ‫כאן הרי בין כך ובין כך הוא ייהרג‪ ,‬כי הרי אם הוא לא‬
‫כאן דין שמים על אוניה זו מחמת אחד מנוסעי‬       ‫ימסור את עצמו למיתה כולם יהרגו‪ ,‬כך שבמיתתו‬
‫האוניה‪ ,‬ממילא אם יתברר באמצעות הגורל בשל‬       ‫הוא אינו גוזר מיתה על עצמו אלא אדרבה בזה הוא‬
‫מי הרעה הזאת הרי הוא כרודף‪ ,‬ומאחר ודינו כרודף‬  ‫מציל את שאר היהודים‪[ ,‬וכן הוא בחזון איש יורה‬
‫לכן מותר להשליכו לים אף שלא בהסכמה‪ ,‬ולכן‬       ‫דעה סימן ס"ט אות א']‪ ,‬ומחמת זאת פסק התפארת‬
‫במקרה כזה התבאר שאף רבי יהודה החסיד מודה‬       ‫למשה שאם כולם הגיעו להסכמה שמי ששמו יעלה‬
‫שמותר להכריע על פי הגורל בשל מי הרעה הזאת‪,‬‬     ‫בגורל ימסרו אותו למיתה‪ ,‬הרי זה כמו שכל אחד‬
‫ואין לזה זיקה עם אסמכתא מאחר ואין כאן כל‬       ‫מהקבוצה הסכים למסור את עצמו למיתה בכדי‬
‫צורך להסכמה מצד הרודף‪ ,‬אבל כאשר לא ניכר‬        ‫להציל את האחרים‪ ,‬ולאחר הטלת הגורל שוב אינם‬
‫שיש כאן דין שמים במיוחד על אוניה זו אין כל‬     ‫יכולים לחזור בהם מהסכמתם‪ ,‬ולכן מותר למסור‬
‫היתר להכריע על פי גורל בדיני נפשות‪ ,‬אלא אם‬
‫כן יש הסכמה להכריע על פי הגורל שבזה נחלקו‬                       ‫לגויים את זה ששמו עלה בגורל‪.‬‬
‫ספר חסידים והתפארת למשה האם ההסכמה ברת‬
   118   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128