Page 123 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 123
מתנת גורלה משה גכק
ובזה נחלקו התפארת למשה והספר חסידים בגורל בדיני נפשות רק אם ימולאו שני תנאים ,א.
שהספר חסידים סבור שהסכמה כזאת איננה ברת ששלושה פעמים תהיה תוצאת הגורל זהה ,ב.
תוקף מחמת שזו אסמכתא כי כל אחד מהמשתתפים שמחמת הפלא שרק אוניה זו נמצאת במצוקה ואילו
בגורל מקווה שהוא ינצל ושמו של אחר יעלה בגורל, האוניות שבסביבתה שטות בביטחה לכן ניכר שיש
אך התפארת למשה אינו סבור שהסכמה זו הינה דין מיוחד על יושבי אניה זו ,אך התפארת למשה
אסמכתא אלא הוא סבור שיש תוקף הלכתי להסכמה התיר להסתמך על הגורל בדיני נפשות גם באופן
שלא התקיימו התנאים הללו ,כי הרי כלל לא נזכר
זאת ותוצאות הגורל מחייבות. בדבריו שיש צורך לערוך גורל שלושה פעמים ,וכן
הוא התיר לערוך גורל למרות שלא ניכר כלל שיש
ברצון ולא בכפיה דין מיוחד על קבוצה זו ,והרי זה דומה למקרה שכל
האוניות נקלעו לסערה ,שבזה אף הספר חסידים לא
אך לפי זה פסיקתו של התפארת למשה הינה התיר להסתמך על הגורל ,ועם זאת התפארת למשה
רק על מקרה שהיתה הסכמה על הטלת הגורל ,אך
בלא הסכמה אף לפי דברי התפארת למשה אין כל סבור שגם במקרה כזה ניתן להסתמך על הגורל.
היתר להכריע על פי גורל את מי למסור לגויים ,כי
הרי ביארנו שכל ההיתר למסור לגויים על פי הכרעת הסכמה להטלת גורל
הגורל הוא רק מפני שמותר למסור את עצמו למיתה
מרצון בכדי להציל את שאר היהודים ,אבל בכפיה והביאור בשיטת התפארת למשה ,שהרי הלכה
היא בידינו שלמרות שאסור למסור לגויים את אחד
אין כל היתר למסור את חברו להריגה. מהקבוצה בכדי להציל את הנותרים ,אך אם אחד
מהקבוצה מסכים למסור את עצמו מרצון בכדי
אמנם במקרה שאוניה שנוסעת בים וניכר להציל את אחיו בוודאי שמותר לו ולמצוה גדולה
שרק עליה יש דין שמים מאחר ובאורח פלאי כל יחשב לו שמסר את נפשו בכדי להציל את שאר
האוניות שבסביבתה שטות בהשקט ובשלווה ורק היהודים ,ואף שאסור לאדם להרוג את עצמו ,אך
אוניה זו נקלעה לסער וסופה ,מה שאומר שיש כאן הרי בין כך ובין כך הוא ייהרג ,כי הרי אם הוא לא
כאן דין שמים על אוניה זו מחמת אחד מנוסעי ימסור את עצמו למיתה כולם יהרגו ,כך שבמיתתו
האוניה ,ממילא אם יתברר באמצעות הגורל בשל הוא אינו גוזר מיתה על עצמו אלא אדרבה בזה הוא
מי הרעה הזאת הרי הוא כרודף ,ומאחר ודינו כרודף מציל את שאר היהודים[ ,וכן הוא בחזון איש יורה
לכן מותר להשליכו לים אף שלא בהסכמה ,ולכן דעה סימן ס"ט אות א'] ,ומחמת זאת פסק התפארת
במקרה כזה התבאר שאף רבי יהודה החסיד מודה למשה שאם כולם הגיעו להסכמה שמי ששמו יעלה
שמותר להכריע על פי הגורל בשל מי הרעה הזאת, בגורל ימסרו אותו למיתה ,הרי זה כמו שכל אחד
ואין לזה זיקה עם אסמכתא מאחר ואין כאן כל מהקבוצה הסכים למסור את עצמו למיתה בכדי
צורך להסכמה מצד הרודף ,אבל כאשר לא ניכר להציל את האחרים ,ולאחר הטלת הגורל שוב אינם
שיש כאן דין שמים במיוחד על אוניה זו אין כל יכולים לחזור בהם מהסכמתם ,ולכן מותר למסור
היתר להכריע על פי גורל בדיני נפשות ,אלא אם
כן יש הסכמה להכריע על פי הגורל שבזה נחלקו לגויים את זה ששמו עלה בגורל.
ספר חסידים והתפארת למשה האם ההסכמה ברת