Page 125 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 125

‫מתנת גורלה משה הכק‬

‫ג‪ .‬אמנם אם הגורל נערך בהסכמה‪ ,‬ואלו ששמם עלה בגורל מוסרים עצמם למיתה‬
‫מרצון בכדי להציל את אחיהם‪ ,‬דבר זה מותר לכל השיטות‪ ,‬ואדרבה למצוה יחשב‬

              ‫להם וקדוש יאמר להם‪ ,‬וכמו שכתב החזון איש (יורה דעה סימן ס"א אות א')‪.‬‬

‫יפה‪ ,‬והמשכנות הרועים‪ ,‬וכן הכריע החזון איש‪,‬‬                  ‫הכנת רשימות בגטו‬
‫ולדבריהם אין כל היתר להכריע בגורל בדיני נפשות‪,‬‬
 ‫ומוטב ימותו כולם ולא ימסרו את אחיהם למיתה‪.‬‬        ‫ולפי זה הדבר מוסכם שהיה אסור ליהודי הגטו‬
                                                   ‫בגרמניה להחליט באמצעות הגורל מי יחיה ומי‬
          ‫מחבוא במחתרת‬                             ‫ימות‪ ,‬ודבר זה מוסכם לאיסור גם על רבי יהודה‬
                                                   ‫החסיד‪ ,‬וזאת מחמת שבמקרים אלו לא מלאו‬
‫אך כל זאת רק אם אלו ששמם עלה בגורל‬                 ‫התנאים שנקבעו על ידי הספר חסידים בכדי להתיר‬
‫מתנגדים להשלים עם תוצאות הגורל‪ ,‬בזה הוכרעה‬         ‫להסתמך בדיני נפשות על הגורל‪ ,‬כי אף אם היו‬
‫ההלכה שלא ניתן לאכוף אותם על כך מחמת‬               ‫מטילים את הגורל שלושה פעמים והתוצאה היתה‬
‫תוצאות הגורל‪ ,‬אבל אם אלו שעלה שמם בגורל‬            ‫אחידה אך הרי לא היתה כל עילה להגיד שסיבת‬
‫מוכנים למסור את עצמם מרצון בכדי שלפחות‬             ‫הגזירה הינה מחמת חלק מהיהודים ויש להם דין‬
‫האחרים ינצלו‪ ,‬בזה בודאי שהדבר מותר ואדרבה‬          ‫רודף‪ ,‬אלא היתה זו גזירה כללית שהושתה על כלל‬
‫זכותם גדולה בהצלת אחיהם‪ ,‬כי הרי אף ללא גורל‬
‫מותר לאחד מהקבוצה למסור את עצמו למיתה‬                               ‫היהודים שחיו בתקופה קשה זו‪.‬‬
‫בכדי להציל את אחיו‪ ,‬וכן מבואר בחזון איש (יורה דעה‬
                                                   ‫אמנם התבאר שהתפארת למשה סובר שאם‬
                                ‫סימן ס"ט אות א')‪.‬‬  ‫גויים דורשים שימסרו להם יהודי אחד ואם לא הם‬
                                                   ‫יהרגו את כולם שההלכה היא שימותו כולם ולא‬
‫ולפי זה מאחר והיהודים שלמדו תורה במחתרת‬            ‫ימסרו את חבריהם למיתה‪ ,‬אך באמצעות גורל‬
‫ברוסיה הקומוניסטית הביעו הסכמה על כך שהזוכים‬       ‫סבור התפארת למשה שמותר למסור את אחד‬
‫בגורל ייכנסו למחבוא‪ ,‬והכניסה למחבוא לא היתה‬        ‫מהם לגויים‪ ,‬וזאת למרות שגם שם אין כל עילה‬
‫בכפיה ובאלימות אלא מתוך הסכמה ורצון‪ ,‬אם כן‬         ‫להחליט שאחד מהקבוצה הינו רודף של שאר‬
‫אלו שנכנסו למחבוא לא היה במעשיהם כל פגם‪,‬‬           ‫הקבוצה‪ ,‬ואלא שהתפארת למשה סבור שמאחר‬
                                                   ‫ומותר לאחד מהקבוצה למסור את עצמו למיתה‬
             ‫והיה מותר לעשות כן על פי ההלכה‪.‬‬       ‫מרצון לכן מותר להחליט שמי שיעלה שמו בגורל‬
                                                   ‫הוא ימסור את עצמו למיתה‪ ,‬ולפי דברי התפארת‬
            ‫דילול עוברים‬                           ‫למשה אכן היה מותר ליהודים בגטו להרכיב את‬
                                                   ‫רשימת האנשים שישלחו למוות באמצעות גורל‪,‬‬
‫אך בנידון של דילול עוברים שם בודאי העוברים‬         ‫אך רק באם היתה הסכמה בין כל יושבי הגטו‬
‫לא הביעו הסכמה שגורלם יוכרע באמצעות הגורל‪,‬‬         ‫שדבר זה יוכרע על ידי הטלת גורל ביניהם‪ ,‬אבל‬
‫כך שלכאורה לכל הדעות אין כל היתר להסתמך‬            ‫רבים מהפוסקים לא הסכימו עם פסיקתו של‬
‫בהכרעה זו על הגורל‪ ,‬אך מנגד במקרה זה הרי‬           ‫התפארת למשה ובכללם החדרי דעה‪ ,‬ומהר"ם‬
‫הותר להם על פי ההלכה לבצע את הדילול ולהרוג‬
‫חלק מהעוברים בכדי שלפחות חלקם ישרדו‪ ,‬אלא‬
   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129   130