Page 51 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 51
מתנת שחנ אל יכ משה נא
עלה ג'
מהותה של נבואת השוטים
במפרשים מצינו תאוריות שונות אודות טיבם של נבואות מסוג זה ,והכיצד יתכן
שבו בזמן שפסקה הנבואה מגדולי וקדושי האומה ,היא עדיין נמצאת אצל חסרי
הדעת והאישים הפחותים שבעם כתינוקות ושוטים[ ,הביאורים הללו עמוקים הם ולא
נכתבו כאן אלא בכדי לקרב מעט אל הדעת את דברי חכמינו זכרונם לברכה אודות
נבואות השוטים].
של השראת הנבואה על השוטים בדרך שונה, שפע נבואתו
והוא מבאר שהאמת היא שנבואה מסוג זה שורה
לא רק על השוטים אלא אף על כלל האנושות, בספר תורת חיים (בבא בתרא דף י"ב עמוד ב')
וזאת כאשר לא אחת עולות בשרעפיו של האדם מבאר שהקדוש ברוך הוא ברוב טובו משפיע בכל
מחשבות אודות העתידות ,אלא שהאיש הנאור עת שפע נבואה לעולם ,אלא שאם זוכים אז גדולי
לא מתייחס ברצינות למחשבות אלו ושכלו מצנזר הדור נעשים לכלי לקבל שפע זה וכך מועברת
את מחשבותיו ומותירם טמירים בשרעפיו כך הנבואה לעם ישראל באמצעות גדולי האומה ,אך
שנמנע מהם להתגלות לאחרים ,אבל חסרי הדעת כאשר לא זוכים אז הנבואה שורה על הפחותים
אין להם די שכל לנצור את לשונם ושלא לחשוף שבעם שהם השוטים והתינוקות ,והתורת חיים
את הגיגי מחשבתם ,והם אומרים זאת בראש כל ממשיל על כך משל ממלך שעשה סעודה לעבדיו
חוצות ובאמת שפעמים שמחשבות אלו הינם כעין וערך לפניהם שולחן כיד המלך כולו מלא מטעמים
נבואות וגילויים משמים ,ולדברי החתם סופר נבואות וכל טוב ,אך בבוא עת הסעודה נודע למלך שהעבדים
אלו אינם כלל אותם נבואות המאירות באספקלריא מרדו בו ושוב אינם ראויים לקבל משאת מיד המלך,
הבהירה שהיו לחזון אצל גדולי וקדושי האומה ,אלא על כן מיד ציווה המלך לשר הטבחים להשליך את
מדובר בטפטופי גילויים העטופים ומכוסים ,ואכן כל המטעמים לכלבים ,כך גם בורא העולם משפיע
כל בני האדם שווים הם אצלם ואלא שרק השוטים בכל עת משפע הנבואה כשברצונו להשרות את
מיחסים חשיבות לתוכנם ודואגים להופכם לנחלת הנבואה על חסידי עמו ,אך כאשר עם ישראל אינו
עושה את רצון ה' אז בורא העולם מסיט את השפע
הכלל. הנבואי והוא שורה על השוטים והתינוקות ,ולפי
דבריו אכן נבואות אלו הינם ניצוצות מאותם נבואות
לרוב פחיתותם שהיו חזיונם של הנביאים אלא שבעוונותינו נבואות
לעומת ביאורים אלו קיים הסברו של המהר"ל אלו באשפתות ימצאו ולא במקומם הראוי.
בספרו נצח ישראל (פרק כ"ו דף קל"ב עמוד א' ד"ה
ובמדרש) ,המבסס את דבריו מהמסופר במקרא פיו וליבו שווים
על האתון של בלעם ,שכפי שרואים בפרשת בלק
שדוקא האתון היא זאת שראתה את המלאך ולכן אמנם החתם סופר (בבא בתרא דף י"ב
עמוד א' סוף ד"ה אע"פ) מסביר את התופעה