Page 18 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 18

‫משה‬  ‫'ח ףנע ‪' -‬א גשרי‬                           ‫מתנת‬  ‫חי‬

‫זו המתירה להישאל אצל השדים‪ ,‬והרי גם השדים‬       ‫לכשפים‪ ,‬וכדברי הרמב"ן כתב גם הר"ן (סנהדרין‬
‫הינם בכלל נביאי המיסטיקה‪ ,‬ונתבאר בג' האופנים‬    ‫דף ס"ז עמוד ב')‪ ,‬ואילו הרא"ש (סנהדרין פרק ז'‬
                                                ‫הלכה ח') הסתפק בזה‪ .‬אולם היד רמ"ה (סנהדרין‬
                                       ‫דלהלן‪.‬‬   ‫ס"ז עמוד ב') סבור ששדים וכשפים הם כדבר אחד‬
                                                ‫ושניהם בכלל האיסור‪ ,‬ודבריו הובאו בטור (יורה‬
‫ב‪ .‬יש הגורסים בגמרא "אין לוחשין בדבר‬            ‫דעה סימן קע"ט) ושכן כתב גם רבינו ישעיה‪ ,‬והם‬
‫שדים"‪ ,‬ולגרסתם הסוגיא כלל לא עוסקת בלשאול‬       ‫שתי הדעות שהובאו להלכה בשולחן ערוך (יורה‬
‫את השדים אלא בהוצאת דיבוק‪ ,‬כך שאין כל הוכחה‬     ‫דעה סימן קע"ט סעיף ט"ז)‪" ,‬מעשה שדים אסור‪,‬‬
‫מגמרא זו לנידון אם אפשר להישאל אצל נביאי‬
‫המיסטיקה‪( ,‬כן תירץ הרמב"ן את שיטת הרמב"ם)‪.‬‬                ‫ויש מי שמתיר לישאל בהם על הגניבה"‪.‬‬

‫ג‪ .‬עוד נתבאר שאף לשיטת הרמב"ם האיסור‬            ‫ולדברי הרמב"ן הללו שוב אין כל תמיהה‬
‫הוא רק על שאלות בחקר העתיד אבל אין כל מניעה‬     ‫וקושיה על שיטת הרמב"ם האוסר לשאול את‬
‫לשאול שאלות העוסקות בפיענוח ההווה‪ ,‬והסוגיא‬      ‫הקוסם‪ ,‬מדברי הגמרא בסנהדרין המתירה מעשה‬
‫בסנהדרין עוסקת בשואל את השדים היכן נמצא‬         ‫שדים‪ ,‬וזאת מכיון שמעשה שדים איננו בכלל איסור‬
‫חפץ שנגנב לו שזה פיענוח ההווה ולא חקר העתיד‪,‬‬    ‫התורה ואינו ענין כלל לכשפים שאותם אסרה‬
‫ולכן לולא חשש הסכנה אין בזה כל איסור‪( ,‬כן נראה‬  ‫התורה‪ ,‬וכשפים לחוד ושדים לחוד ואינם ענין כלל‬

                              ‫שביאר הרא"ש)‪.‬‬                                       ‫וכלל זה לזה‪.‬‬

‫ד‪ .‬ועוד נתבאר שהראשונים נחלקו האם שדים‬                     ‫סיכום הדברים‬
‫הם בכלל כשפים‪ ,‬וכן סבור הרמ"ה בסנהדרין (דף‬
‫ס"ז עמוד ב')‪ ,‬וכן דעת רבינו ישעיהו (הובא בטור‬   ‫נמצא שמדברי הגמרא בסנהדרין (דף ק"א עמוד‬
‫יורה דעה סימן קע"ט)‪ ,‬אבל הרמב"ן סבור ששדים‬      ‫א') מתבאר שהאיסור לשאול את השדים אינו אלא‬
‫לחוד וכשפים לחוד‪ ,‬וכן היא דעת הסמ"ג (לאווין‬     ‫מחמת חשש סכנה‪ ,‬אבל אין בזה איסור מחמת חקר‬
‫נ"ה) וכן היא גם שיטת הר"ן (סנהדרין דף ס"ז עמוד‬
‫ב')‪ ,‬והרא"ש (סנהדרין פרק ז' הלכה ח') הסתפק‬                         ‫העתידות‪ ,‬ונתבאר בד' אופנים‪:‬‬
‫בזה‪ ,‬ולסוברים ששדים אינם בכלל כשפים אם כן‬
‫ממילא אין כל ראיה מהסוגיא העוסקת בשדים‬          ‫א‪ .‬הרמב"ן (הובא בתשובות הרשב"א‬
‫ביחס לשאר נביאי המיסטיקה‪( ,‬כן תירץ הרמב"ן‬       ‫המיוחסות לרמב"ן תשובה רפ"ג) הוכיח מסוגיא זו‬
                                                ‫שאין איסור לחקור אחר העתידות אלא אצל בעלי‬
                           ‫את שיטת הרמב"ם)‪.‬‬     ‫האוב והידעוני‪ ,‬ולא אצל שאר נביאי המיסטיקה‬
                                                ‫כמכשפים קוסמים והדומים להם‪ ,‬וכן נקט התרומת‬
‫סוף דבר לשיטת הרמב"ן הסבור שאין כל‬              ‫הדשן (חלק ב' סימן צ"ו)‪ ,‬וכן הוא בשו"ת הריב"ש‬
‫מניעה להישאל אחר העתידות אלא רק אצל בעלי‬        ‫(סימן צ"ב)‪ ,‬וזה שלא כדברי הרמב"ם (הלכות‬
‫האוב והידעוני‪ ,‬אם כן בוודאי שהאיסור להישאל‬      ‫עבודה זרה פרק י"א הלכה ז') האוסר להישאל אף‬
‫אצל השדים אינו אלא מחמת הסכנה‪ ,‬אמנם גם‬          ‫אצל הקוסמים והמכשפים‪ ,‬ודבריו הובאו בים של‬
‫לשיטת הרמב"ם הסובר שיש איסור להישאל אחר‬         ‫שלמה (חולין פרק ח' הלכה י"ג)‪[ ,‬והארכנו בביאור‬
‫העתידות אצל כל נביאי המיסטיקה עדיין אין הכרח‬    ‫השיטות בעלה א']‪ ,‬ולדברי הרמב"ם יקשה מסוגיא‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23