Page 70 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 70

‫משה‬  ‫'ד ףנע ‪ -‬א"י גירש‬                        ‫מתנת‬  ‫ע‬

                                                ‫על כך לפנינו!‬

‫בגדרי שליחות לדבר עבירה‬

‫ל"דברי הרב" האוסרים עליו לעשות שליחותו‪,‬‬       ‫כשאדם שולח את חבירו שיעשה עבורו עבירה‪,‬‬
‫במקרה כזה שליחותו קיימת מאחר שלא שייכת‬        ‫כגון שיגנוב לו איזה חפץ וכדומה‪ ,‬אומרת הגמרא‬
‫אז הטענה "דברי מי שומעים"‪ ,‬כן כתבו התוספות‬    ‫שבמקרה כזה אין שליחות והמעשה לא מתייחס‬
‫במסכת בבא קמא דף ע"ט עמוד א' ד"ה נתנו ובכמה‬   ‫למשלח‪ .‬ובמסכת קידושין דף מ"ב עמוד ב' ועוד‬
                                              ‫מקומות מבארת הגמרא שהסברא היא משום‬
                                     ‫מקומות‪.‬‬  ‫"דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים"‬
                                              ‫כלומר כשהתורה הקדושה אומרת לך אל תעשה‬
‫לעומת זאת התוספות שאנ"ץ במסכת בבא‬             ‫דבר מסויים ומגיע אדם ואומר לך שכן תעשה אין‬
‫מציעא דף י' עמוד ב' (שגם שם כתבו התוספות‬
‫כדבריהם) נחלק על התוספות וכותב שלמסקנת‬                    ‫כאן מקום להסתפק למי עליו לציית‪.‬‬
‫הגמרא במסכת קידושין למדים דין זה שאין שליח‬
‫לדבר עבירה מדרשות הפסוקים‪ ,‬וממילא אין הדין‬       ‫א‪ .‬האם הטענה "דברי הרב ודברי‬
‫הזה תלוי ועומד בטעם של "דברי מי שומעים" ובכל‬   ‫התלמיד דברי מי שומעים" משנה את‬
‫מקרה אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬וכן כתבו הריטב"א‬
‫בקידושין בסוגיא שם‪ ,‬והנימוקי יוסף בבבא קמא‬                ‫גדרי ההלכה?‬

             ‫שם (דף כ"ט עמוד א' בדפי הרי"ף)‪.‬‬  ‫לטעם זה המבואר בגמרא יש השלכות‬
                                              ‫הלכתיות רבות‪ ,‬אך לפני שנראה כמה נפקא‪-‬מינה‬
‫להלכה ‪ -‬הרמ"א בחושן משפט סוף סימן שמ"ח‬        ‫נקדים שיש מחלוקת בראשונים אם טעם זה הוא‬
‫הביא את שיטות הסוברים כהתוספות שבמקרה‬         ‫רק טעם ככל טעמי התורה [טעם מלשון "טעימה"‬
‫שהשליח אינו בכלל האיסור אותו נשלח לעשות‬       ‫כלומר תרגיש את הדבר‪ ,‬אבל זה לא הדבר בעצמו]‬
‫הרי שאף שלמשלח הדבר אסור השליחות קיימת‪,‬‬       ‫שאין לו השלכות מעשיות‪ ,‬או שזה גם גדר הדין‬
‫אולם הש"ך שם סעיף‪-‬קטן ו' האריך מאוד בענין‬     ‫ובמקרה שלא שייכת סברא זו הרי שחוזרים אנו‬
‫ומסקנתו היא כהראשונים הסוברים שבכל מקרה‬       ‫לכלל דברי התורה שנאמר בהם שליחות והמשלח‬
‫אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬וכן מאריך שם הקצות‬       ‫מתחייב‪ .‬הרי"ף והרא"ש במסכת קידושין תחילת‬
                                              ‫פרק שני הביאו טעם זה להלכה‪ ,‬וכן רש"י בכמה‬
     ‫החושן סעיף‪-‬קטן ד' להוכיח כהכרעת הש"ך‪.‬‬    ‫מקומות (כגון בקידושין שם דף מ"ג עמוד א' ד"ה‬
                                              ‫ולמ"ד) מביא טעם זה‪ ,‬ומשמע מזה שגם להלכה‬
‫ב‪ .‬האם השליח מעוניין בשליחות העבירה‬
            ‫כשהוא שוגג‬                                               ‫משתמשים עם סברא זו‪.‬‬

‫והנה הריטב"א הנ"ל שחולק על התוספות‪,‬‬           ‫והדברים מפורשים יותר בתוספות בכמה‬
‫מלבד מה שכתב שהדין לא תלוי בטעם של דברי‬       ‫מקומות בש"ס שדנו לפי זה חידוש להלכה‪,‬‬
‫מי שומעים ובכל מקרה אין שליח לדבר עבירה‪,‬‬      ‫שבמקרה שהשליח היה שוגג ולא היה מודע‬
   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74   75