Page 67 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 67
מתנת בהינג משה סז
ברצונו שהיה בשעת הגזילה לגזול את החפץ וכיון מה שהיה נדמה שהוא בדיל ,או שגנב נעשה גנב על
שאינו יכול להשיב את החפץ מפני שנשתנה נקנה כל התכולה של הגניבה כמו שהיא.
לו החפץ באותו הרצון ורק יש עליו חיוב דמים.
[וראה לעיל שריג ג' מה שביארנו מחלוקת הקצות ובקצות החושן שם סעיף קטן ד' דן בזה האם דין
הגזלן דומה לשומרין ופטור ,או שדינו כדין המזיק
והנתיבות בזה]. דבר כזה שחייב ,וכותב שלפי המבואר במהרש"ל
(ים של שלמה בבא קמא פרק הכונס סימן ל"ד)
עוד כותב שם הנתיבות שהסיבה שבסימן שהסיבה שבשומר פטור הוא משום פשיעת
רל"ב בבדיל ונמצא זהב זכה בזה השני זהו מפני המפקיד שלא הודיעו להזהר בשמירת הפקדון כיון
שאין הדבר עתיד להמצא והרי הוא כאבוד ממנו, שמדובר בזהב ,אם כן בגנב וגזלן שלא שייך פשיעת
ובמציאה צריך שיגיע ליד המוצא ולכן השני שהוא הבעלים ודאי שחייבים ,אלא שכתב שמכיון שגנב
המוצא קונה ,אבל בגזלן שהוא תחת ידו נחשב וגזלן אינם מתחייבים רק במשיכה הראויה לקנין
כמו ששנינו במסכת בבא קמא דף ע"ט עמוד א'
כשלו. וכיון שידו לא קונה בכי האי גוונא שלא ידע שמדובר
בזהב ולא בכסף ,אם כן גנב וגזלן גם כן בכי האי גוונא
ודבריו צריכים ביאור כי מה שבמציאה אינו לא קונה להם ידם להתחייב באונסין כיון שלא ידעו
זוכה במה שאינו יודע זהו משום שאינו זוכה בדבר
שלא מדעתו ,ואם כן הוא הדין לגבי גניבה וגזילה מזה והם פטורים מהזהב.
צריך שיקנה בקנין המועיל ובכי האי גוונא אינו קונה
ובנתיבות המשפט שם סעיף קטן י' כתב
ואינו מתחייב. להוכיח שבגנב וגזלן התורה הקנתה לו בעל כרחו
וממילא הוא חייב על כל מה שכלול בגניבה ,והראיה
נמצא שלשיטת הקצות אין הגנב והגזלן זוכים לזה ממה ששינוי קונה בעל כרחו ,אך ראיה זו יש
בשווי המוטמן בחפץ ללא ידיעתם ואינם מתחייבים לדחות כפי המבואר כבר בספר משובב נתיבות
על שוויו האמיתי כאשר מחייבים אותם לשלם את לבעל הקצות החושן בסימן ל"ד שמה שמבואר
הגניבה שאז נודע שווייה האמיתי ,ואילו לשיטת בגמרא בתמורה שאין להביא ראיה מגזלן שקונה
הנתיבות הם זוכים .אולם במקרה שלנו יתכן שזה בשינוי דאי עביד נגד רצון התורה מהני ,מפני ששם
שונה ,כאן הרי כבר נודע ללפיד הגנב על שווייה התורה אומרת בפירוש שמקנה כמו שכתוב והשיב
האמיתי של הנטלה בהיותה אצלו ,והנידון הוא רק את הגזילה אשר גזל שאם זה כעין שגזל יחזיר
על מה שאח"כ היא אבדה לו ,האם מתחייב כפי ואם לאו דמים בעי שלומי אבל גוף הגניבה קונה
השווי האמיתי הידוע לו או רק לפי השווי שהיה בשינוי ,אבל אין משם ראיה שהוא קונה על ידי
שינוי בעל כרחו ,משום שמה שהוא קונה בשינוי
ידוע לבעלים בזמן הגניבה. הוא מפני שמיד בשעת הגזילה יש לו קניני גזילה
בחפץ שהוא רצה לגנוב ורק חובת ההשבה מעכבת
אלא שיש לעיין אם מועילה ידיעתו זאת כדי אותו מלקנותו ,וברגע שסרה ממנו חובת ההשבה
שיקנה מחדש את הנטלה כפי שווייה ,או שכל קנין הוא קונה לא על ידי השינוי ובעל כרחו אלא
הגזילה נעשה אך ורק בשעת הגזילה עצמה ,ואילו
על מה שאח"כ אי אפשר להתחייב ,ורק יש לנו לדון
אם זה נחשב כאילו החפץ הושבח ,שאז יתכן לחייבו
על כך ,וכמו שנראה באות ב'.