Page 65 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 65
מתנת בהינג משה סה
אומרים אמירה לצדקה כמסירה בהדיוט ,גם כאן עמותה של בית הכנסת ,שאין זה ממון עניים ,האם
תועיל אמירה בלבד כדי להעביר את הבעלות על גם בכזה מקרה אומרים שאמירתו לגבוה כמסירתו
הכסף שנמצא ברשותו לרשות המטרה שהוקדש להדיוט לדעת הרי"ף (לעיל עלה א') וכמו שפסק
בעבורה ,דלעיל עלה א' ביארנו שהנידון של הגאונים הרמב"ם (הובא לעיל שם) שאם הכסף היה ברשותו
והרי"ף אם אומרים לגבי צדקה אמירתו לגבוה או לא בשעת האמירה זה נחשב כמסירה לעניים .וכמו כן
תלוי במקורות מהם לומדים בהקדש דין זה ,והרי"ף יש להסתפק האם מותר לתת לגבאי טובת הנאה
והרמב"ם שסוברים שזה דין גם בצדקה הביאור בזה בכדי שילוה לו ,או אפילו האם מותר לתת ריבית
הוא משום שבמקרה שאי אפשר לחזור בו מהנתינה לכזאת עמותה ,שהרי אין זו בעלות כמו לגבי ממון
מועילה גם אמירה לגמירות דעת ,ואם כן הוא הדין עניים שהעניים הם הבעלים מה-שאין-כן הגבאי
בכל נדרי הקדש כל שאינו יכול לחזור בו לאחר הרי אינו בעלים ,ואם כן יש לדון מה דין אותו כסף?
שמתחייב ליתן מועילה אמירתו כקנין. ואמר לי הגרח"ג צימבליסט שליט"א שלגבי
איסור גזילה ודאי גם גמ"ח נקרא ממון הציבור ואדם
אמנם נראה דגם חיוב שמירה לא יהיה לגבאי הגונב מגמ"ח הוא גנב לכל דבר מבחינת האיסור,
כמו שיש בממון עניים [ראה לעיל עלה ב' בדברי
החוות דעת והמשנה למלך ועוד] ,כיון שאין פה והגבאי הוא כמו היד הארוכה של הציבור הנהנים.
מישהו מסוים שהוא עומד מולו כדי שיתחייב לו
אולם יתכן שלגבי כפל וארבעה וחמשה כיון
בשמירה. שאין חצר להקדש ,וכמו כן לכאורה לכל דבר
המוקדש למטרה מסוימת אף שזה שייך לאותה
על-כל-פנים היוצא מהדברים הוא שגם בממון מטרה אבל אין זה נקרא "רשות" ,ממילא לא יהיה
של גמ"ח יש איסור ריבית ואסור לתת טובת בזה הדין של "וגונב מבית האיש" ,ומסתמא גם
הנאה לגבאי כדי לקבל הלואה ובודאי שלא לתת לא יהיה את הדין של "מכרוהו בית דין" בזמן בית
תשלום נוסף ,וכמו שהורה מרן הגרי"ש אלישיב המקדש[ ,ולגבי הדין של "בא במחתרת" ראה
זצ"ל שגמ"ח המתנה את מתן ההלואה בתשלום
נוסף הרי זה ריבית ,ורק באופנים מסויימים שאין לעיל].
התחייבות מצד הגמ"ח לתת לו קדימה בהלואה ורק
ולגבי השאלה אם אמירה נחשבת כקנין נראה
עדיפות בעלמא במקרה כזה אין בזה ריבית. שלדעת הרי"ף ושכן פסק הרמב"ם שבצדקה