Page 61 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת בהינג משה סא‬

‫"זו" שהאומר "עלי" התחייב בכל מקרה ולא רק על‬ ‫לומדים שצדקה והקדש פטורים גם על היזק הנעשה‬
‫ממון זה כמו האומר "זו"‪ ,‬מכל מקום לגבי צדקה גם‬ ‫בידים ואילו מהפסוק רעהו ממעטים רק משמירה‪,‬‬
‫האומר "זו" חיובו כמו האומר "עלי"‪ ,‬והביאור הוא‬ ‫ומאריך שם בראיות מהפוסקים דאפילו כשמזיק‬
‫מפני שכל החילוק בין האומר "עלי" לאומר "זו" הוא‬ ‫בידים מעות צדקה פטור מטעם דהוי כממון שאין‬
‫רק בחיובים כגון הקדש וכדומה שמיד כאשר הוא‬ ‫לו תובעים‪ ,‬וכמו מתנות כהונה ולקט שכחה ופאה‬
‫מפריש כבר חל הדבר‪ ,‬ולכן כשאומר "זו" כבר חל‬
‫חיובו ואחר כך כבר לא אכפת לנו מה נעשה עם זה‪,‬‬ ‫כמבואר במסכת חולין דף ק"ל עמוד ב'‪.‬‬
‫מה שאין כן בצדקה [וכן לגבי חיוב ערכין כמבואר‬
‫בגמרא בערכין שם וברש"י] מאחר שכל זמן שלא‬ ‫והמהרי"ט בתשובות חלק יורה דעה סימן ל"ט‬
‫בא לידי גבאי צדקה הממון הוא של המתחייב‪,‬‬ ‫כתב וזה לשונו‪ :‬אבל הכא דלא זכו בהם עניים ויכול‬
‫משום כך גם אם אומר "זו" עדיין לא חל על זה‬ ‫לדחותם לא אתן לך אלא לעני אחר כיון דממון‬
‫שם צדקה כל זמן שלא בא לידי גזבר‪ ,‬וממילא הוא‬ ‫שאין לו תובעים הוא לא חשיב ממון לענין ריבית‪,‬‬
‫חייב באחריותו‪ .‬אבל כשהגיע כבר ליד הגזבר‪ ,‬וכמו‬ ‫ואף לא לענין גזל‪ ,‬כדמוכח בפרק הזרוע (חולין‬
‫שמדובר במקרה של המשנה למלך והמהרי"ט‪,‬‬ ‫דף ק"ל) דאמרינן המזיק מתנות כהונה או שאכלן‬
‫כבר זכה בזה הגזבר לצורך העניים ונחשב כמו שבא‬ ‫פטור‪ ,‬ומפרשינן מאי טעמא איבעית אימא משום‬
‫דכתיב וזה איבעית אימא משום דהוי ממון שאין לו‬
‫לידם ואסור לשנותו‪ ,‬ולכן פטור מאחריות‪.‬‬ ‫תובעים וכו' לא חשיב ממון לא לענין גזל ולא לענין‬
‫ריבית‪ ,‬עד כאן דבריו‪ .‬והחידוש בדבריו הוא שאפילו‬
‫אלא שהמשנה למלך מקשה על עצמו על‬
‫מה שכתב שהפסוק "לשמור" בא למעט מחיובי‬ ‫אין איסור גזל בכך‪.‬‬
‫שמירה של צדקה‪ ,‬הרי גם בלא פסוק היה צריך‬
‫להפטר היות וזה ממון שאין לו תובעים שמטעם‬ ‫והקשה על זה החוות דעת שם דהרי במסכת‬
‫זה פטור גם המזיק ממון של צדקה וכמו שכתב‬ ‫ערכין דף ו' עמוד א' מבואר דכשאומר סלע זו‬
‫המשנה למלך הנ"ל‪ .‬ומתרץ המשנה למלך שהיה‬ ‫לצדקה משתמש בה כי היכי דלחייב באחריותה‪,‬‬
‫הוה אמינא שהמפקיד של הצדקה הוא ה"בעל‬ ‫ופירש רש"י (דיבור המתחיל כי היכי) דכיון‬
‫דבר" ולולא הפסוק היה נחשב לתובע ולא היה זה‬ ‫דמשתמש בהם הוי כשולח יד בפקדון וקמה ליה‬
‫נחשב לממון שאין לו תובעים‪ ,‬וכמו שכתב הנמוקי‬ ‫ברשותיה לגבי [חיוב] אחריות‪ ,‬עד כאן‪ .‬והקשה‬
‫יוסף פרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף מ"ד עמוד‬ ‫החוות דעת אם חיוב אחריות נהיה על ידי שליחות‬
‫א' דבור המתחיל אין לך פדיון) לגבי ארנק של פדיון‬ ‫יד בלבד וכי על ידי אכילה הוא לא יהיה חייב?‬
‫שבויים שאם נתן לו לצורך שמירה בלבד ולא לחלק‬ ‫אתמהה‪ .‬ודוחק לומר שרק לגבי לצאת ידי שמים‬
‫לעניים שהוא חייב באחריות ודינו כמזיק והיינו‬ ‫כתב כך רש"י דהרי כתב "חייב" ומשמע שזה‬
‫משום שהמפקיד נחשב תובע ובעל דבר על הצדקה‪,‬‬ ‫מעיקר הדין‪ ,‬וכמו שנאמר שם בגמרא בחולין "תנא‬
‫וכתב על זה החוות דעת שתמוה הדבר בעיניו דהרי‬
‫מדמה תרומה למתנות כהונה ובתרומה אינו יכול‬ ‫תני ישלם ואת אמרת לצאת ידי שמים"‪.‬‬
‫לתבוע ממנו רק את הטובת הנאה כמבואר במסכת‬
‫וליישב דברי המהרי"ט והמשנה למלך כותב‬
‫החוות דעת שאפשר לומר דבאומר סלע זו לצדקה‬
‫זה גרוע יותר מאשר צדקה שכבר באה לידי גבאי‬
‫צדקה‪ ,‬דאף שמצינו חילוק בין אומר "עלי" לאומר‬