Page 64 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 64

‫משה‬  ‫'ד ףנע ‪' -‬ט גשרי‬                             ‫מתנת‬          ‫סד‬

‫הרמב"ם בהלכות גניבה פרק ט' הלכה ט'‪ ,‬אם כן אין‬     ‫והנה לגבי פסול עדות נראה פשוט שהיות ויש‬
‫זה תלוי בדיני גניבה דוקא‪ ,‬ואם כן גם כאן יהיה דין‬  ‫לזה כל דיני גזילה‪ ,‬הגוזל מהם בודאי נפסל לעדות‬
                                                  ‫ככל גזלן‪ .‬אמנם לגבי חיוב כפל וכן לגבי הדין "ונמכר‬
                            ‫של הבא במחתרת‪.‬‬        ‫בגניבתו" לכאורה אין זה ככל גניבה מכיון שאין זה‬
                                                  ‫נחשב שנגנב "מבית האיש"‪ ,‬ולכאורה כמו שמצינו‬
‫אולם הבאנו מדברי מרן הגרא"מ שך זצ"ל באבי‬          ‫לגבי גונב מהגנב שאין לו חיוב כפל כי זה לא נקרא‬
‫עזרי בהלכות גניבה פ"ט ה"ז שכותב שזה מהלכות‬        ‫"וגונב מבית האיש" אם כן יתכן שהדינים המיוחדים‬
‫גניבה שהבא במחתרת מותר להורגו‪ ,‬אם כן נמצא‬         ‫שיש בגניבה כגון כפל וד' וה' או שנמכר בגניבתו לא‬
‫לכאורה שמכיון שאין זה נחשב לגנב גמור כי אין זה‬    ‫נאמרו בגניבה שלא מבית הבעלים‪ ,‬והוא הדין בגונב‬
‫"מבית האיש"‪ ,‬יתכן שכמו ששאר דיני גניבה לא‬         ‫ממון של עניים היות ואין זה מבורר מי הם הבעלים‪,‬‬
‫נאמרו כאן כמו כן גם דין הבא במחתרת לא נאמר‬        ‫אולם לעיל (שריג ו' עלה ו') הבאנו לענין שומרים‬
                                                  ‫שמפורש ששייך בהם דין כפל וארבעה וחמשה‬
                                         ‫כאן‪.‬‬     ‫ואם כן יתכן שגם דין הגבאים כדין השומרים ונחשב‬
                                                  ‫גונב מבית האיש ויהיה חייב כפל וארבעה וחמשה‬
‫אולם באמת כאן זה לכאורה יותר פשוט שלא‬
‫שייך דין הבא במחתרת‪ ,‬משום שאף אם אין זה‬                               ‫ואולי גם נמכר בניבתו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫מדיני גניבה‪ ,‬אבל הרי הסברא שכתוב בגמרא היא‬
‫שהגנב בא על מנת להרוג היות והנגנב בודאי יעמוד‬     ‫ולגבי הדין של בא במחתרת שמותר להורגו‬
‫על נפשו ויתנגד לגניבה ולכן נחשב שהגנב בא כדי‬      ‫יש לעיין בזה‪ ,‬לפי מה שדנו לעיל בשריג ב' עלה ג'‬
‫להרוג‪ ,‬אבל כל זה שייך בממון השייך לבעלים‬          ‫ושריג ה' עלה ט' לגבי גונב מן הגנב או גזלן בשוגג‪,‬‬
‫עצמם‪ ,‬מה שאין כן בגבאי צדקה ובודאי אם הממון‬       ‫שלכאורה הגם שאין לו דין גנב [לפי כמה שיטות‪,‬‬
‫נמצא סתם אצל אדם אחר‪ ,‬מכיון שאין זה ממונו‬         ‫עיין שם] אולם לגבי הדין של הבא במחתרת‬
‫יתכן שהגנב סומך דעתו על כך ולא בא על מנת‬          ‫שהתירה התורה את דמו של הבא לגנוב‪ ,‬יתכן שאין‬
‫להרוג ומילא גם אסור להורגו‪ ,‬ואף אם נאמר ששמא‬      ‫זה תלוי בדין גנב‪ ,‬רק שהיות וירדה תורה לסוף‬
‫הגנב אינו יודע כלל שזה ממון של עניים מכל מקום‬     ‫דעתו של אדם שיעמוד כנגד הגנב‪ ,‬והגנב מגיע על‬
‫מידי ספק לא יצאנו‪ ,‬והגמרא בפסחים דף ב' עמוד‬       ‫דעת שבמקרה כזה הוא יהרגנו‪ ,‬והתורה אמרה‬
‫ב' אומרת שרק אם ברור כשמש שהגנב בא על‬             ‫הבא להורגך השכם להורגהו‪ ,‬כמו שמבואר בגמרא‬
‫עסקי נפשות אז נאמר הדין של הבא במחתרת‪ ,‬אבל‬        ‫במסכת סנהדרין דף ע"ב עמוד א' וכמו שפירש‬
‫לא מספק‪ ,‬ולכן כאן זה מסתבר שגם לולא חידושו‬
‫של מרן זצ"ל הדין של הבא במחתרת לא נאמר כאן‪.‬‬

                                                        ‫עלה ד'‬

     ‫דין עמותה של גמ"ח‬

‫ממון העניים‪ ,‬ומעתה יש לדון מה הדין בעמותה‬         ‫עד כאן הנידון היה בנוגע לעמותה של צדקה‪,‬‬
‫של גמילות חסדים כשמטרתה לתת הלואות‪ ,‬או‬            ‫ועלה בידינו שיש לעמותה דין של בעלות ממש של‬
   59   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69