Page 59 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת בהינג משה נט‬

‫תאחר אלא שנהיה מזה גם קנין ממוני‪ ,‬כי לולא כן‬ ‫וכתבו המחנה אפרים והגרע"א שם וכן הקצות‬
‫אינו מובן מה מטרת ההפרשה כשאין לפנינו עניים‪,‬‬ ‫החושן (סימן רי"ב סק"ד ועוד) שזו מחלוקת‬
‫אלא על כרחך שעל ידי ההפרשה זה נהפך לממון‬ ‫הראשונים האם נאמר בצדקה דין אמירתו לגבוה‬
‫עניים‪ ,‬ועיין שם שהאריך בענין זה‪ .‬וכן מפורש‬ ‫כמסירתו להדיוט או שדין צדקה כדין הדיוט וכל‬
‫ברמב"ם סוף פרק כ"ב מהלכות מכירה שהביא‬ ‫זמן שלא זכו העניים בקנין לא זכו בזה‪ ,‬הש"ך‬
‫דברי הגאונים הסוברים שלא חל קנין והוא חולק‬ ‫(חושן משפט סימן ס"ו סעיף‪-‬קטן ב') מביא מהר"ן‬
‫והריטב"א (קידושין דף כ"ח עמוד ב') שאמירה‬
‫עליהם‪.‬‬ ‫בצדקה כמסירה בהדיוט‪ ,‬ואילו בתשובת הרשב"א‬
‫כתוב שאין זה כמסירה רק נשאר כאמירה כל זמן‬
‫הביאור בנידון זה אפשר לומר דתלוי במקורות‬
‫שמהם לומדים בהקדש את הדין שאמירתו לגבוה‬ ‫שלא עשו בזה קנין‪.‬‬
‫כמסירתו להדיוט‪ ,‬בפירוש הרא"ש המודפס בגמרא‬
‫נדרים דף כ"ט עמוד ב' מבאר משום שחייב לקיים‬ ‫וגם בדעת הרמב"ם הוכיח מו"ר מרן הגרא"מ‬
‫דברו ואינו יכול לחזור בו‪ ,‬והיינו שכל הצורך בקנין‬ ‫שך זצ"ל שסובר שהממון שייך לעניים‪ ,‬דהנה‬
‫הוא כדי שיהיה גמירות דעת כמו שכתב החזון איש‬ ‫להלכה פסק הרמב"ם פרק ח' מהלכות מתנות‬
‫חושן משפט סימן כ"ב מכת"י אביו זצ"ל בשם הגאון‬ ‫עניים הלכה א' וז"ל‪ :‬הצדקה הרי היא בכלל הנדרים‪,‬‬
‫רבי אליעזר משה הורביץ זצ"ל‪ ,‬ואם כן במקרה‬ ‫לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה‪ .‬או הרי סלע זו‬
‫שיש עליו איסור לחזור בו ממילא יש גמירות דעת‬ ‫צדקה חייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר עבר בבל‬
‫בדיבור בלבד‪ .‬וסברא זו שייכת גם בצדקה שחל‬ ‫תאחר שהרי בידו ליתן מיד ועניים מצויין הן‪ ,‬אין‬
‫עליו איסור לחזור בו ולכן מבוארת שיטת הסוברים‬ ‫שם עניים מפריש ומניח עד שימצא עניים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומבואר בדבריו שמצד האיסור ישנם שני חיובים‬
‫שהאמירה כקנין‪.‬‬ ‫לנודר צדקה; חיוב אחד ליתנה לעניים‪ ,‬וחיוב נוסף‬
‫שגם אם אין לפניו עכשיו עניים מחוייב להפריש את‬
‫אולם לפי מה שנראה מהרשב"ם (בבא בתרא‬ ‫הממון לצדקה כדי שיתנו לעניים שיבואו אח"כ‪ ,‬ושני‬
‫דף קל"ג עמוד ב' דיבור המתחיל ולא תשיימה‬ ‫חיובים אלו מבאר הר"ן בראש השנה דף ו' עמוד‬
‫את) שזה גזירת הכתוב אם כן בצדקה שלא נאמר‬ ‫א' לפי שבגמרא שם יש תרי קראי חד לאמר ולא‬
‫פסוק מסתבר שלא קונה‪ ,‬וכן לפי הטעם הכתוב‬ ‫אפריש וחד לאפריש ולא אקריב‪ ,‬כלומר שלומדים‬
‫בירושלמי (הביאו המאירי בקידושין דף כ"ח עמוד‬ ‫דין בל תאחר בצדקה משני פסוקים; האחד למקרה‬
‫ב') שזה נלמד מהפסוק לה' הארץ ומלואה הרי זה‬ ‫שאמר בפיו ולא הפריש מטבע מסויים שעובר על‬
‫מה שלא הפריש‪ ,‬והשני לאחר שהפריש אם לא‬
‫שייך רק בהקדש שהוא ממון גבוה ולא בצדקה‪.‬‬ ‫נתן לעני‪ ,‬וכן פסק הבית יוסף בטור יורה דעה סימן‬
‫רנ"ז‪ .‬ועיין בחידושי הגרנ"ט סימן נ' ובספר יונת אלם‬
‫לסיכום‪ :‬שיטת רב האי גאון שיד עניים מועיל רק‬ ‫סימן י"ב מה שכתבו בענין זה לגבי איסור בל תאחר‪.‬‬
‫לענין איסור בל תאחר שאסור לנודר צדקה לחזור בו‬
‫אולם אין בזה קנין כלל‪ ,‬וכן סובר רבינו חננאל אלא‬ ‫וכתב באבי עזרי שם דמדברי הרמב"ם מוכח‬
‫שמוסיף שזה מועיל גם לקנין של מעמד שלושתן‬ ‫שהחיוב של ההפרשה אינו רק מדין האיסור של בל‬
‫שגבאי הצדקה הם צד המקבל‪ ,‬אולם הרי"ף חולק‬
‫וסובר שאם הממון נמצא בעין העניים זוכים בו‬