Page 72 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 72

‫משה‬  ‫'ד ףנע ‪ -‬א"י גירש‬                              ‫מתנת‬  ‫עב‬

‫עבירה הרי שגם במקרה כזה שהשליח רשע לא‬               ‫שם ד"ה אין שכתב שהרי הוא "כעושה מאליו"‬
‫נאמרה פרשת שליחות‪ ,‬וכמו שכתב הגרע"א שם‬              ‫כלומר שאינו יכול לייחס את מעשיו עבור המשלח‬
‫בעצמו שלדבריו שנקט כטעם השני אין שליחות גם‬          ‫כאשר הוא מנוע מלשלחו לעשות מעשה כזה‪ .‬ולכן‬
‫במקרה של שליח רשע‪ .‬ויש עוד כמה נפקא מינה‬            ‫כאשר המשלח שוגג על אף שהשליח עצמו יודע‬
‫לדינא בין הטעמים אלא שאין כאן המקום להרחיב‬          ‫שזו עבירה מכל מקום מכיון שכלפי המשלח אין‬
                                                    ‫טענה על שליחות המעשה מאחר שלא ידע שזו‬
                                     ‫עוד בזה‪.‬‬       ‫עבירה לא שייכת סברא זו של דברי מי שומעים‬
                                                    ‫וממילא השליחות קיימת במקרה כזה וכמו שכתבו‬
           ‫העולה להלכה‪:‬‬
                                                                                        ‫התוספות‪.‬‬
‫מעתה כשנבוא לדון במקרה של נהג המונית‪,‬‬
‫הרי שאף אם ננקוט להלכה כדעת התוספות‬                 ‫למדנו אם כן שלושה טעמים לטענה "דברי מי‬
‫הסוברים שיתכן שבאופנים מסויימים שבהם לא‬             ‫שומעים"; א‪ .‬שלכן המשלח לא התכוון ברצינות‪.‬‬
‫שייכת הטענה "דברי מי שומעין" יש שליחות לדבר‬         ‫ב‪ .‬משום כך אין את החידוש של פרשת שליחות‬
‫עבירה‪ ,‬מכל מקום במקרה שהשליח היה שוגג זה‬            ‫בדבר עבירה‪ .‬ג‪ .‬השליח לא מקבל עליו שליחות‬
‫תלוי בטעמים הנ"ל‪ ,‬שלפי טעם הראשון השליחות‬           ‫כאשר המשלח שולחו לעבירה‪ .‬והנפקא מינה‪:‬‬
‫קיימת מפני שהמשלח לא יכול להצטדק ולומר‬              ‫במקרה שהשליח שוגג ‪ -‬לטעם הראשון השליחות‬
‫שהיה סבור שהשליח לא ישמע בקולו מפני שהיה‬            ‫קיימת‪ ,‬לטעמים האחרים השליחות בטלה‪.‬‬
‫שוגג‪ ,‬אולם לשאר הטעמים השליחות בטלה‪ ,‬אם כן‬          ‫כשהמשלח שוגג והשליח מזיד ‪ -‬לטעמים הראשון‬
‫לפי דברי הנהג שלא ידע כלום מכל "העסקה" לפי‬          ‫והשני השליחות בטלה‪ ,‬ולטעם השלישי השליחות‬
‫הטעם הראשון הוא נחשב לשליח וממילא המשלח‬
                                                                                           ‫קיימת‪.‬‬
                                   ‫נחשב לגנב‪.‬‬
                                                    ‫ד‪ .‬נפקא מינה נוספת‪ ,‬במקרה שהמשלח 'ידע'‬
‫אלא שלפי זה נמצא שלשאר הטעמים ובודאי‬                ‫את מי לשלוח לשליחות לעבירה ובחר בשליח‬
‫לפי פסקם של הש"ך והקצות החושן נמצא שהנוכל‬           ‫רשע‪ ,‬כתב הרמ"א בשולחן ערוך חושן משפט סימן‬
‫בעל ה"עוקץ" אין לו דין גנב‪ ,‬ואילו שליחו נהג המונית‬  ‫שפ"ח סעיף ט"ו בשם התשב"ץ שבמקרה כזה יש‬
‫התמים הוא הגנב‪ ,‬הא כיצד? [אכן כבר היו דברים‬         ‫שליח לדבר עבירה‪ ,‬וכמו שביאר שם הגר"א דבודאי‬
‫מעולם ועל כל אדם לנהוג בחשדהו וכבדהו ולא‬            ‫ישמע לו‪ ,‬אולם הש"ך חולק על זה וסובר שגם ברשע‬
‫ליטול חבילות ללא מידע ברור מהיכן הם יוצאים‬          ‫אין שליחות לדבר עבירה‪ .‬לשיטת הריטב"א שבכל‬
‫ולאן מגמת פניהם ‪ -‬ראה סיפור החבילות של אסירי‬        ‫מקרה דין הוא שאין שליח לדבר עבירה בודאי צדקו‬
‫יפאן‪ ,..‬וראה בנספח איך נהגי מוניות היו שותפים‬       ‫דברי הש"ך‪ ,‬אולם גם לסברת התוספות שתלוי‬
                                                    ‫בטענה של "דברי מי שומעים" זה תלוי בהסברים‬
                      ‫לתרגיל גדול של עקיצה]‪.‬‬        ‫הנ"ל‪ ,‬כי אמנם לטעמים הראשון והשלישי כאן לא‬
                                                    ‫שייכת הטענה הזו וממילא להתוספות צדקו דברי‬
‫כמובן שאין אנו דנים כאן בדיני שמים שבודאי‬           ‫התשב"ץ והרמ"א‪ ,‬אולם לטעם השני שזו סברא‬
‫המעשה חמור‪ ,‬רק הנידון כאן הוא במידת מחויבותו‬        ‫בהלכות שליחות שלא התחדשה שליחות לדבר‬
‫של המשלח והשליח בדיני גזילה‪ ,‬אבל נראה שיש‬
‫מקום לדון שגם מידת הדין אינה לוקה והנהג בכל‬
   67   68   69   70   71   72   73   74   75   76   77