Page 533 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 533
רעז משה רכממו חקמ מתנת
לקצור ברינה את פרי עמלם ,קמו עליהם עוררין מהגויים
שדרו סביבתם וטענו שקרקעות אלו היו שלהם והם
נגזלו מהם על ידי הישמעאלי שמכרה ליהודים ,ולכן
הם תבעו מהיהודים שישיבו להם את אדמותיהם עם
כל התבואה שגדלה בהם ,והשופט שנדרש לתביעה
הכריע שהתבואה שכבר גדלה שייכת ליהודים אך
ביחס לתביעה על הקרקעות הוא דחה את ההכרעה
למועד אחר ,ובינתיים קרבה שנת השמיטה והמומחים
לענייני משפט הזהירו את היהודים שאם הם ישביתו
את הקרקעות בשנת השמיטה קרוב הדבר שהשופט
יטה בגין כך את המשפט לטובת הנוכריים ,ולכן הם
פנו אל רבה של טבריה בשאלה האם יש להם היתר
לעבוד את הקרקע בשנת השמיטה בכדי למנוע את
נפילת הקרקעות בידי הערלים ,ורב העיר טבריה הריץ
את השאלה לרבותינו שבגולה ,והגאון בעל האבני נזר
ישב על המדוכה לטכס עצה למצוא דרך היתר לבעלי
הקרקעות ,ותשובתו הודפסה בספרו (שו"ת אבני נזר
יורה דעה סימן תנ"ח).
הקרקעות יפלו לידים נוכריות מפני כן מצדד האבני היתר המכירה מחמת ההפסד
נזר להתיר את מכירת הקרקעות לנוכרי ,והוא מצרף
כסניף להיתר את דעת הרב אשתורי הפרחי[ ,חכם והפתרון עליו הורה האבני נזר היה לעשות
קדמון שגורש מצרפת בגירוש יהודי צרפת שהיה היתר מכירה ולמכור את הקרקעות לנוכרי וממילא
לפני למעלה משבע מאות שנה ,והוא עלה לארץ לא יהיה איסור שמיטה על הקרקע ,ויהיה מותר
הקודש והרבה לחקור את גבולותיה ואת הלכותיה, ליהודים לעבוד אצל הנוכרי כשכירים כך שבעיני
עד שערך חיבור הנקרא "כפתור ופרח" שהינו ספר השופט הדבר יראה שהקרקעות מתוחזקות על
יסוד להלכות התלויות בארץ ופסיקותיו צוטטו ידי היהודים ,אך הרי על היתר מכירה קמו עוררין
בספרי הפוסקים הקדמונים] ,שהורה בספרו (בפרק מחמת האיסור למכור לנוכרי קרקע בארץ הקודש,
י') שבמקום הפסד אין לאסור למכור קרקעות ולכן מאריך האבני נזר לבאר שבמקרה זה שיש
חשש שאם לא יעבדו בקרקעות בשנת השמיטה
לנוכרי בארץ ישראל.