Page 527 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 527

‫עאר‬  ‫משה‬  ‫רכממו חקמ‬                              ‫מתנת‬

‫לסובר שהמעמד של הקרקע הוא כיבוש יחיד יהיה‬        ‫למרות שהיא נכבשה על ידי דוד המלך אך מכיוון‬
‫זה ממש כמכירת בית לנוכרי בסוריה שחכמים לא‬        ‫שהוא כבש אותה לפני שהושלם כיבוש הארץ לכן‬
‫אסרו זאת מכיוון שאין כאן הפקעה מן המצוות‪,‬‬        ‫סוריה קיבלה מעמד של כיבוש יחיד‪ ,‬עיין רמב"ם‬
‫ומפני כן המהרש"א התיר לחזור ולמכור לגוי‬          ‫הלכות תרומות תחילת פרק א' שהסביר כל העניין‬
‫את הקרקע שקנו ממנו מכיוון שסוגיית הגמרא‬          ‫באורך]‪ ,‬מכיוון שקדושתם של מקומות אלו אינה‬
‫שם סבורה שיש קנין לנוכרי להפקיע את הקרקע‬         ‫אלא מדרבנן לכן אין איסור למכור שם קרקע‬
‫מקדושתה וממילא כאשר היהודי רכש מהגוי את‬          ‫לגוי אלא אם כן מחמת מעשיו הוא יפקיע את‬
‫הקרקע מעמדה ההלכתי של הקרקע הוא כיבוש‬            ‫הקרקע מהמצוות‪ ,‬ומטעם זה אין איסור בסוריה‬
‫יחיד‪ ,‬ולכן אין לאסור לחזור ולמכור את הקרקע‬       ‫למכור לנוכרי בית אלא רק אסור למכור לו שדה‪,‬‬
‫לנוכרי כי הרי במקרה כזה טוען האבני נזר שאין כאן‬  ‫כי בשדות מחמת מכירתם לנוכרי יש גם הפקעת‬
‫איסור הפקעה מן המצוות [וכפי שיוסבר להלן]‪,‬‬        ‫הקרקע ממצוותיה‪ ,‬אבל בתים מכיוון שאין בהם‬
‫והרי קרקע שהיא במעמד של כיבוש יחיד אין‬           ‫מצוות התלויות בארץ ממילא במכירתם אין‬
‫לאסור למכרה אלא אם כן יצטרף לזה גם הפקעה‬         ‫הפקעה למצוות‪ ,‬ומחמת איסור לא תחנם בלבד‬
                                                 ‫לא אסרו חכמים למכור בתים במקום שהינו כיבוש‬
                                  ‫מן המצוות‪.‬‬     ‫יחיד וקדושתו אינה אלא מדרבנן‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם‬

     ‫הפה שאסר הוא הפה שהתיר‬                                   ‫(הלכות עבודה זרה פרק י' הלכה ג')‪.‬‬

‫ומבאר האבני נזר על פי הגמרא (בבא קמא דף‬              ‫לא תחנם בקרקע שנרכשה מגוי‬
‫כ"ט עמוד ב') את הטעם שאין לאסור למכור בחזרה‬
‫את הקרקע לנוכרי מחמת ההפקעה מן המצוות‪,‬‬           ‫מעתה יהודי שרוכש מגוי קרקע בארץ ישראל‬
‫ששם מבואר בגמרא שאם ראובן חפר בור ברשות‬          ‫לשיטת הסוברים ש'יש קנין לנוכרי להפקיע' וכאשר‬
‫הרבים ובא שמעון וסתם את הבור ומילא את הבור‬       ‫היהודי חוזר וקונה את הקרקע אין לה אלא מעמד‬
‫בעפר ואחר כך חזר שמעון וחפר מחדש את הבור‬         ‫של כיבוש יחיד שאין חיוב המצוות בו אלא מדרבנן‪,‬‬
‫שהוא סתם‪ ,‬מעתה שמעון הוא זה שישא באחריות‬         ‫ממילא לא יהיה איסור לחזור ולמכור קרקע זו‬
‫על נזקי הבור החדש‪ ,‬כי הרי ברגע ששמעון סתם‬        ‫לגוי אלא אם מחמת המכירה יהיה בה גם הפקעת‬
‫את הבור שוב אין כאן את הבור שחפר ראובן‬           ‫המצוות‪ ,‬וכמבואר בגמרא בעבודה זרה לענין סוריה‬
‫ונסתלקו מעשי הראשון‪ ,‬ועכשיו כאשר שמעון חזר‬       ‫שמכיוון שיש לה מעמד של כיבוש יחיד אין לאסור‬
‫וחפר את הבור נעשה כאן בור חדש ששמעון הוא‬         ‫למכור שם בית לנוכרי‪ ,‬כיוון שאין במכירה זו אלא‬
‫האחראי עליו‪ ,‬אבל אם שמעון לא סתם את הבור‬
‫אלא רק כיסה אותו במכסה ולאחר מכן חזר שמעון‬           ‫איסור לא תחנם ואין בזה הפקעה מן המצוות‪.‬‬
‫וסילק את המכסה‪ ,‬במקרה כזה הרי הבור הראשון‬
‫שחפר ראובן היה קיים כל הזמן‪ ,‬ואלא ששמעון‬               ‫אין כאן הפקעה מהמצוות‬
‫כיסה אותו‪ ,‬ואם כן ברגע ששמעון חזר וגילה את‬
‫הבור בחזרה‪ ,‬חזר הבור להיות כבתחילה וראובן‬        ‫וטוען האבני נזר שכאשר נעמיק בסברא נבין‬
                                                 ‫שכאשר יהודי חוזר ומוכר לנוכרי קרקע שהוא‬
           ‫יהיה האחראי לנזקי הבור ולא שמעון‪.‬‬     ‫רכש ממנו אין במעשיו הפקעה מן המצוות‪ ,‬ולכן‬
   522   523   524   525   526   527   528   529   530   531   532