Page 507 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 507
אנר משה רכממו חקמ מתנת
חלק ב'
לא תחנם -בזמן הזה
עלה ה'
איסור לא תחנם בזמן הזה
אחר שלמדנו את המקור לאיסור למכור לגוי קרקע בארץ ,בטרם ננסה לענות על
השאלות עמם פתחנו ,עלינו לברר האם איסור זה קיים גם בזמן הזה ,וכפי שנראה
אכן היו שרצו לטעון שאיסור לא תחנם אינו נוהג בזמן הזה ,והיו שטענו שבזמן הזה
האיסור למכור לנוכרים קרקעות בארץ אינו אלא מדרבנן ,אך מסקנת הדברים היא
שהסכמת הפוסקים הינה שביחס לאיסור לא תחנם אין הבדל בין הימים ההם לזמן
הזה.
מצוות יישוב הארץ ואיסור לא תחנם שאינם מצוות הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (יורה דעה סימן נ'
התלויות בקדושת הארץ אלא הינם מצוות מהלכות בקונטרס דבר השמיטה ד"ה וראיתי) כתב אודות
אלו המוכרים את קרקעותיהם לנוכרים בכדי
ארץ ישראל ולכן מצוות אלו נוהגות גם בזמנינו. להינצל מאיסור שמיטה ,שהם נמשלים לאדם
שבורח מהזאב ופגע בו הארי ,כי איסור שמיטה
מהלכות ביעור עבודה זרה בזמן הזה לרוב הפוסקים הינו איסור דרבנן ,ואילו
איסור לא תחנם הינו איסור תורה אף בזמן הזה לכל
וכתב החזון איש שכן מדויק מלשון הרמב"ם השיטות ,וכן הוא במנחת חינוך (מצווה צ"ד אות ד')
(הלכות עבודה זרה פרק י' הלכה ג') שכתב "ומותר
למכור להם בתים ושדות בחוץ לארץ מפני שאינה לעניין איסור לא ישבו.
ארצנו" ,ואם נאמר שאיסור לא תחנם הינו מחמת
קדושת הארץ אם כן בוודאי שאיסור זה אינו והחזון איש (יורה דעה סימן ס"ה ס"ק א')
שייך כלל וכלל לחו"ל ,ומדוע הוצרך הרמב"ם מאריך להכריח שאיסור לא תחנם נוהג גם בזמן
להסביר שאיסור זה אינו נוהג בחו"ל ,אלא בהכרח הזה ,וכתב שכן נראה מוכרע מהסברא כי עיקרו
שאיסור זה אינו מחמת קדושת הארץ אלא הוא של איסור לא תחנם הינו מחמת שהתורה לא רוצה
הלכה מהלכות ביעור עבודה זרה שעלינו לעשות שגויים יתיישבו בארץ אלא יהודים ,והרי מתבאר
כל מאמץ בכדי לעקור ולשרש את העבודה זרה מדברי הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה') שגם בזמן
מהעולם ,ולכן ברמה העקרונית איסור זה שייך גם הזה נוהגת מצוות ישוב הארץ ,ואם כן גם איסור
לחו"ל ,אלא שמאחר וחו"ל זה לא ארצנו ואם כן אין לא תחנם נוהג בזמן הזה ,והטעם בזה הוא כי גם
זה בידינו לעקור משם את העבודה זרה לכן נצטווינו כשאנו בגלות הגם שישנם שיטות שקדושת הארץ
על כך רק בארץ ישראל ,כך שאיסור זה הינו הלכה פקעה אבל בוודאי הארץ ארץ ישראל היא ,ולכן