Page 43 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 43

‫מתנת בהינג משה מג‬

‫שוכר שלא מדעת‬                                  ‫עלה ג'‬

‫בעיקר הנידון של שוכר שלא מדעת שכאמור לעיל [עלה ב' אות א'] המחנה אפרים כותב‬
‫שנחלקו בזה הראשונים‪ ,‬עדיין יש לדון אם יש לדמות דין זה לדין יאוש שלא מדעת‪ ,‬וכמו‬

                                                                          ‫שיבואר לפנינו בס"ד‪.‬‬

‫נחום נסע לחו"ל והשאיר את המפתח של המכונית‬
‫אצל שכנו‪ ,‬השכן שהיה צריך רכב חשב בליבו‪ :‬הרי בין‬
‫כה וכה הרכב חונה במקומו‪ ,‬במקום שאשלם לחברת‬
‫ההשכרה ‪ $1500‬לחודש‪ ,‬אתן אותם לשכני‪ .‬השאלה‬

                   ‫היא האם מותר לו להשתמש ברכב?‬

‫מציאות‪ ,‬ולהלכה נפסק הדין שיאוש שלא מדעת לא‬                              ‫צדדי הספק‪:‬‬
‫הוי יאוש‪ ,‬כלומר כל שהחפץ נמצא במצב של יאוש‬
‫אלא שהבעלים אינו מודע לכך לא נחשב ליאוש על‬     ‫היות ושואל שלא מדעת דינו כגזלן‪ ,‬אם השכן‬
‫סמך זה שאילו היה יודע היה מתיאש‪ .‬והפוסקים‬      ‫ישתמש ברכב יהיה דינו כגזלן‪ ,‬אלא שמכיון שהוא‬
‫דימו מקרים רבים הדומים לשאלה זו‪ ,‬אם אפשר‬       ‫ישלם על כך לנחום דינו כשוכר שלא מדעת‪ ,‬שדינו‬
‫להתחשב בידיעה שאילו הבעלים היו מודעים‬          ‫תלוי במחלוקת הראשונים כפי המבואר במחנה‬
‫לדבר מסויים היו מסכימים לכך או מתנגדים‪ .‬וכגון‬  ‫אפרים הנ"ל; שיטת הטור שבדבר שאינו עומד‬
‫במקרה שלנו; האם אפשר לסמוך על כך שלבסוף‬        ‫להשכרה גם אם רוצה לשלם על השימוש דינו‬
‫יוברר שנחום מסכים בהחלט לשכירות הרכב‪ ,‬או‬       ‫כגזלן‪ ,‬ואילו לנימוקי יוסף כיון שמשלם על כך אינו‬
‫שמכיון שלהלכה נפסק כאביי שיאוש שלא מדעת‬
‫לא הוי יאוש‪ ,‬אין לנו לדון על סמך השערות ככל‬                                             ‫גזלן‪.‬‬
‫שיהיו מוצקות‪ ,‬כל זמן שהבעלים לא מפרש כן‬
                                               ‫אך מה שיש לדון בזה‪ ,‬מכיון שכל הנידון הוא‬
                                      ‫להדיא‪.‬‬   ‫רק בדבר שאינו עומד להשכרה‪ ,‬אבל בדבר שאינו‬
                                               ‫עומד להשכרה משמע בטור שגם הוא מודה שלא‬
‫הש"ך בשולחן ערוך חושן משפט סימן שנ"ח‬           ‫נחשב גזלן‪ ,‬מעתה עלינו לברר האם אפשר לברר‬
‫סעיף‪ -‬קטן א' כותב שמדברי התוספות בפרק אלו‬      ‫זאת כאשר יחזור נחום בעל הרכב לביתו‪ ,‬שאם‬
‫מציאות (בבא מציעא דף כ"ב עמוד א') מבואר‬        ‫יהיה מרוצה מ"שכירות" הרכב יתברר שאינו גזלן‪,‬‬
‫שאם אדם נותן לחבירו לאכול מדבר שאינו שלו אף‬    ‫ורק אם יביע התנגדות יהיה אז דינו תלוי במחלוקת‬
‫על פי שיודע שחבירו יתרצה לכך אסור לו לאוכלו‬
                                                                                       ‫הנ"ל‪.‬‬

                                               ‫ודבר זה שנוי במחלוקת היוצאת מדין יאוש‬
                                               ‫שלא מדעת שנחלקו בזה אביי ורבא בפרק אלו‬
   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47   48