Page 401 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 401
מתנת תיביר משה המק
בריבית ,הן לענין הביטחון על הקרן מחשש להפסד ,והן לענין קביעת סכום יציב
כריבית ,וכמו שביארנו ששתי נקודות אלו הינם החסרונות בעיסקא שתיקנו חכמים
ביחס להלואה בריבית.
תיקון א' -לענין הביטוח על הקרן ,תיקן בזה מהר"ם שהנותן והמקבל יסכמו
ביניהם שהמקבל לא יהיה נאמן לטעון שהוא הפסיד את הכסף אלא אם כן הוא יוכיח
זאת באמצעות שני עדים.
התוצאה של הסכמה זאת תהיה שיקשה על המקבל להוכיח שאכן הכסף הופסד,
וממילא גם אם אכן הוא הפסיד את הכסף אך מאחר והוא יתקשה להוכיח זאת בעל
כורחו הוא יאלץ לשאת בהפסדים ,ונמצא שבדרך זאת הנותן כמעט מובטח על כספו.
תיקון ב' -בכדי לצמצם את הפער שבין העיסקא שתיקנו חכמים ובין הלואה
בריבית לענין הרווחים ,לכן הוסיף מהר"ם ותיקן שכאשר הנותן יתבע את חלקו ברווחים
יצטרך המקבל להישבע בכדי לאמת את דבריו על הסכום שהוא טוען שהרוויח ,והם
יסכמו ביניהם שאם המקבל ייתן סכום מסוים של כסף כתחליף לרווחים הוא יהיה
פטור מהשבועה.
התועלת בתיקוני מהר"ם
לאור שני תיקונים אלו נמצא שבמבחן התוצאה קירבנו את העסקה להיות כמעט
זהה לתוצאה המתקבלת בהלואה בריבית ,כי מעתה אף בזה הנותן מובטח על הקרן,
כי הרי הסיכוי שהמקבל יצליח להוכיח שהפסיד את כספו הוא סיכוי כמעט בלתי
סביר.
וגם לענין הרווחים אף שבעסקה אנו מכנים את זה כפדיון לשבועה ואילו בהלואה
בריבית זה מכונה ריבית אך בסופו של דבר הרווח זהה בשניהם ,בהלואה בריבית
הרווח הוא מחמת הסכום שנקבע מראש כריבית ,ואילו בעסקה הרווח הוא סכום
שיינתן לו במקום השבועה ובוודאי המקבל יעדיף לתת את הסכום שנקבע ביניהם
ולא להישבע שבועה חמורה.
עם זאת אין כאן חלילה כל הערמה או ניסיון להתיר נתינת ריבית ,כי הרי המשוואה
להלואה בריבית הינה רק במבחן התוצאה אבל מבחינה משפטית העסקה הינה עסקה
ולא הלואה בריבית.
ויש למציאות המשפטית אבחנה מעשית ,כי הרי אם יארע אונס והכסף יופסד
והמקבל יתאמץ ויצליח למצוא עדים על כך שכסף הופסד ,או במקרה שהנותן
