Page 397 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה אמק‬

‫עלה א'‬

‫"עיסקא" מתקנת חכמים‬

‫ההיתר עיסקא הנפוץ מיוסד על תקנת חכמים שהנוטל כסף מחברו לצורך השקעה‬
‫יהיה הכסף חציו בתורת הלואה וחציו בתורת פיקדון (בבא מציעא דף ק"ד עמוד ב')‬
‫כך ששתיהם שותפים בעיסקה לטב ולמוטב‪ ,‬כי ההבדל היסודי בין פיקדון להלואה‬
‫הוא‪ ,‬שבפיקדון הכסף נשאר של המפקיד וכאשר הוא זקוק לו הכסף יוחזר לו‪ ,‬ואילו‬
‫הלואה להוצאה ניתנה‪ ,‬כלומר הכסף נעשה ממונו של הלווה והוא רשאי לעשות בו‬
‫כרצונו‪ ,‬ולכשיגיע זמן הפירעון צריך הלווה להעמיד למלווה כסף חילופי כפירעון‬
‫לחוב‪ ,‬וממילא כאשר תיקנו חכמים שהכסף שהתקבל עבור העיסקא יהיה חציו‬
‫בתורת הלואה וחציו בתורת פיקדון‪ ,‬כתוצאה מתקנה זו נעשו שניהם הנותן והמקבל‬
‫שותפים בעיסקה‪ ,‬כי מאחר וכל הכסף שהתקבל הושקע בעיסקה‪ ,‬והרי החצי פיקדון‬
‫הינו של הנותן ואילו החצי מלווה הינו של המקבל‪ ,‬נמצא שהכסף שהושקע בעיסקה‬
‫הינו של שניהם וממילא נעשו שניהם שותפים בעיסקה‪ ,‬וכתוצאה מכך הרי הם ככל‬

‫שותפים שהן הרווח והן ההפסד נזקף לשניהם‪.‬‬

‫הלואה לעומת פיקדון‬

‫תקנת חכמים זו נעשת לטובת שניהם הן לטובת הנותן והן לטובת המקבל כי‬
‫מאחר והעיסקא מורכבת חציה ממלווה וחציה מפיקדון לכן יש בעיסקא זו בחלקה‬
‫את היתרון שיש בהלואה ביחס לפיקדון‪ ,‬ובחלקה יש את היתרון שיש בפיקדון ביחס‬
‫להלואה‪ ,‬כי כפי שהוסבר ההבדל היסודי בין הלואה לפיקדון הינו שבפיקדון הכסף‬
‫נשאר של המפקיד‪ ,‬ואילו בהלואה הכסף נעשה של הלווה‪ ,‬וכתוצאה מהבדל זה ישנם‬

‫שני חילוקים עיקריים‪ ,‬ביניהם‪:‬‬

‫א ‪ .‬אם יקרה נזק לכסף‪ ,‬בפיקדון שהכסף הוא קנינו של המפקיד ממילא ההפסד‬
‫יהיה של המפקיד‪ ,‬אלא אם כן אירע נזק שהינו תחת אחריותו של הנפקד מדין‬
‫שומר‪ ,‬כלומר אם הוא שומר חינם הוא מתחייב על פשיעה ואם הוא שומר‬
‫שכר הוא מתחייב גם על גניבה ואבידה‪ ,‬אבל אם ההפסד אירע מחמת אונס‬
‫אין זה תחת אחריותו של הנפקד וההפסד כולו של המפקיד‪ ,‬אבל בהלואה‬
‫שמחמת ההלואה הכסף נהיה ממונו של הלווה לכן גם אם הפסיד את הכסף‬

‫באונס ההפסד כולו של הלווה‪ ,‬והמלווה יקבל את כל כספו בחזרה‪.‬‬