Page 393 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת תיביר משה זלק‬

‫ולכן כתב הש"ך שישנם אופנים שהצדק והיושר‬ ‫אלא התקנה היתה שיעזרו לגזלן לשוב בתשובה‬
‫מורים שהנגזל לא יימחל לגזלן אלא יתבע אותו‬ ‫על ידי שהנגזל ימחל לגזלן על מה שחייב לו מתוך‬
‫מטרה לקרב הדרך הישרה על השבים‪ ,‬הרי שבכדי‬
‫בכדי שיהיה לו מהיכן לפרוע את חובותיו‪.‬‬ ‫שהגזלן יפטר הוא זקוק למחילתו של הנגזל ובלא‬
‫מחילתו הוא לא יפטר אלא שאם הנגזל לא ימחל‬
‫והרמב"ם (הלכות מלווה ולווה פרק ד' הלכה‬ ‫לו אין רוח חכמים נוחה הימנו‪ ,‬וכמו שציטטנו לעיל‬
‫י"ג) דן האם הלווה יכול למחול למלווה על החיוב‬ ‫שהמגיד משנה במקום מוסיף שאם אכן הנגזל לא‬
‫של השבת הריבית‪ ,‬והוא מוכיח שאכן מועילה‬ ‫יאות למחול לגזלן‪ ,‬ולא אכפת לו שעקב כך לא‬
‫מחילה על זה כי הרי בפירוש אמרו חכמים‬ ‫תהיה רוח החכמים נוחה הימנו‪ ,‬אלא יחליט הנגזל‬
‫שהגזלנים ומלווי בריבית שהחזירו אין מקבלים מהן‬ ‫לתבוע את הגזלן להשיב לו את הגזלה‪ ,‬במקרה כזה‬
‫מכלל שהמחילה מועלת להם‪ ,‬והיינו שהרמב"ם‬ ‫אכן בית הדין יעמוד לצידו של התובע ויחייבו את‬
‫הגזלן להשיב את הגזלה‪ ,‬כי אמנם מבחינה מוסרית‬
‫לשיטתו שתקנה זו היתה בדרך מחילה‪.‬‬ ‫חכמים מעוניינים שהנגזל ימחל על שלו ויעזור לגזלן‬
‫לשוב בתשובה‪ ,‬אך מכיוון שכל זמן שהנגזל לא‬
‫הפקר בית דין הפקר‬ ‫מחל לגזלן על הממון החוב קיים‪ ,‬ממילא מבחינה‬
‫משפטית הצדק עם הנגזל ויהיה מוטל על בית דין‬
‫אבל הראב"ד בהשגותיו כתב על דברי‬
‫הרמב"ם הללו שאין כל ראיה מתקנת השבים‬ ‫לכוף את הגזלן לשלם‪.‬‬
‫שמועילה המחילה‪ ,‬כי תקנה זו היתה כדי להדריכם‬
‫בתשובה‪ ,‬וכנראה כוונתו לומר שמה שהמלווים‬ ‫אין למחול על חשבון אחרים‬
‫פטורים מלהשיב את הריבית אין זה כלל מחמת‬
‫מחילת הלווים‪ ,‬אלא שהחכמים הפקיעו את החוב‬ ‫ויתרה מזה כתב הש"ך (חושן משפט סימן‬
‫של המלווה להשיב את הריבית ולכן הוא נפטר‬ ‫שס"ו ס"ק א') שבמקרה והנגזל הינו בעל חוב ויש‬
‫מלהשיב את הריבית ללווה‪ ,‬וכן מפורש בהגהות‬ ‫לו נושים שאין לו מהיכן לפרוע להם‪ ,‬במקרה כזה‬
‫מימוניות (הלכות מלווה ולווה פרק ד' אות ע') בשם‬ ‫יהיה מחובתו של הנגזל לתבוע את הגזלן שישיב לו‬
‫הסמ"ג שדחה את ראית הרמב"ם מתקנת השבים‬ ‫את הגזלה‪ ,‬בכדי שתהיה לו האפשרות לשלם את‬
‫כי שם אין זה מצד מחילה אלא שהחכמים הפקיעו‬ ‫חובותיו‪ ,‬כי הרי אין זה הוגן וצודק לוותר לגזלן על‬
‫את החוב ללווה ולנגזל מפני תקנת השבים‪ ,‬כלומר‬ ‫חשבון אנשים שהנגזל חייב להם כסף ואין לו מהיכן‬
‫שהפטור אינו מחמת שהנגזל והלווה מוחלים לגזלן‬ ‫לפרוע להם‪ ,‬וכל זאת תואם את שיטת הרמב"ם‬
‫או המלווה אלא הרי זה הפקעת חכמים שפטרו את‬ ‫שחכמים לא פטרו את הגזלן לשלם‪ ,‬אלא רק‬
‫השב מלהשיב‪ ,‬והרי מדין הפקר בית דין הפקר יש‬ ‫דרשו מהנגזל למחול לגזלן על החוב‪ ,‬כי אם נסבור‬
‫שחכמים פטרו אותו מלשלם אם כן גם אם יש‬
‫לחכמים את היכולת לקבוע כן‪.‬‬ ‫לנגזל בעלי חובות היאך יתבע את הגזלן לשלם כסף‬
‫שהחכמים פטרו אותו מלשלם‪ ,‬אלא בהכרח שכל‬
‫חבריו של ציון בוודאי לא מחלו לו‬ ‫עוד הנגזל לא מחל לגזלן הגזלן חייב לו את הכסף‪,‬‬

‫ומעתה במקרה של ציון אם אכן הפטור‬
‫הוא מצד תקנת חכמים אם כן אם ציון יענה על‬
‫הקריטריונים הנדרשים בכדי להיכלל בתקנת‬