Page 392 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 392

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ז גשרי‬                            ‫מתנת‬  ‫ולק‬

‫המגיד משנה את הסוגיות בגמרא שמוכח משם‬            ‫הגזל עוסקות במקרים שהגזלן לא מעוניין לשוב‬
‫שהיו פעמים שכפו את הגזלן להשיב את הגזלה‬          ‫בתשובה‪ ,‬וכי יתכן שמדובר בגזלנים שהיו כה‬
‫ולא נמנעו מכך מחמת תקנת השבים‪ ,‬כי שם מדובר‬       ‫תמימים שלא השכילו להערים על בית הדין ולומר‬
‫באופנים שהנגזל התעקש לתבוע את הגזלן ולא‬
‫הסכים לוותר לו על השבת הגזלה ולכן בית הדין‬                        ‫שהם מעוניינים לשוב בתשובה‪.‬‬
‫כפו את הגזלן להשיב את הגזלה‪ ,‬אמנם במקרה של‬
‫ציון שלעת עתה למגינת לבינו התובעים כלל לא‬        ‫אמנם הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה פרק א'‬
‫יודעים מאיסור ריבית וממילא אינם תובעים את‬        ‫הלכה י"ג) כתב שאם רצה הגזלן לעשות תשובה ובא‬
‫ציון שישיב להם את הריבית‪ ,‬אם כן גם ציון יכול‬     ‫מאליו והחזיר דמי הגזלה תקנת חכמים היא שאין‬
‫ליהנות מתקנת השבים ולהימנע מלהשיב להם את‬         ‫מקבלים ממנו‪ ,‬הרי לנו שהרמב"ם סבור שהתקנה‬
                                                 ‫התייחדה רק לאלו שבאו מאליהם לעשות תשובה‪,‬‬
                           ‫הריבית שנטל מהם‪.‬‬      ‫ומשמע מדברי הרמב"ם שהוא סובר כמו השיטה‬
                                                 ‫הדחויה בתוספות הטוענת שאם הסיבה שהגזלן‬
          ‫פסק השולחן ערוך‬                        ‫מחזיר את הגזלה מחמת שבית דין כפו אותו על‬
                                                 ‫כך ולא מחמת רצונו לשוב בתשובה‪ ,‬באופן זה לא‬
‫ובשולחן ערוך (יורה דעה סימן קס"א סעיף ז')‬        ‫נתקנה תקנת השבים ואין כל מניעה ליטול ממנו‬
‫נפסק הן כדברי הרמב"ם והן כשיטת רבינו יצחק‬        ‫את הגזלה‪ ,‬ומכל מקום אף לשיטת הרמב"ם חלה‬
‫בתוספות‪ ,‬והיינו שרק מי שיזם מעצמו את השבת‬        ‫תקנת השבים גם על ציון והוא יהיה פטור מלהשיב‬
‫הגזלה רק הוא רשאי להימנע מלהשיב את הגזלה‬         ‫את הריבית כי הרי הסיבה שציון מעוניין להשיב את‬
‫או את הריבית‪ ,‬וכשיטת הרמב"ם‪ ,‬ואף באופן כזה‬       ‫הריבית איננה בגלל שבית דין כפו אותו על כך אלא‬
‫לא נתקנה התקנה אלא למי שרוב עסקו ומחייתו‬
‫היה מגזל או מהלוואות בריבית‪ ,‬וכדברי רבינו יצחק‪,‬‬       ‫מחמת שליבו השיאו לשוב בתשובה שלמה‪.‬‬
‫כך שלהלכה ציון ייכלל בקריטריונים המזכים אותו‬
‫להימנע מלהשיב את הריבית מחמת תקנת השבים‬          ‫המגיד משנה‪ :‬התקנה רק אם הנגזל אינו‬
‫רק אם אכן היתה פרנסתו מהלוואות בריבית‪ ,‬אבל‬                      ‫תובע‬
‫אם רק הלווה בריבית באקראי במקרים בודדים לא‬
‫יהיה ציון כלול בתקנת השבים‪ ,‬כי הרי גם אם הוא‬     ‫ובמגיד משנה (הלכות גזלה ואבדה פרק א'‬
                                                 ‫סעיף י"ג) העלה צד נוסף ביסוד תקנת השבים והוא‬
         ‫יחזיר את הריבית הוא לא יתרושש מזה‪.‬‬      ‫שהתקנה הינה רק בגדר המלצה אך אינה מחייבת‪,‬‬
                                                 ‫כלומר שהחכמים מבקשים וממליצים לנושים‬
    ‫האם התקנה רק כשיש מחילה‬                      ‫שלא ליטול את הגזלה והריבית מהשבים בכדי‬
                                                 ‫להקל מעליהם את התהליך של החזרה בתשובה‪,‬‬
‫אמנם גם אם אכן ציון נכלל בקריטריונים של‬          ‫אבל אם הנגזל או הלווה לא ישמע לבקשתם של‬
‫תקנת השבים יתכן ובמקרה של ציון לא ניתן כלל‬       ‫הבית דין והוא יתעקש לתבוע את הגזלן להשיב‬
‫וכלל להיפטר מלשלם מחמת תקנת השבים‪ ,‬כי אם‬         ‫לו את הגזלה‪ ,‬במקרה זה למרות שאין רוח חכמים‬
‫נעיין היטב ברמב"ם (סוף פרק א' מהלכות גזלה)‬       ‫ניחה הימנו אך בית הדין יעמדו לצדו של התובע‬
‫נראה ששיטת הרמב"ם היא שאין המשמעות של‬            ‫ואכן הגזלן יאלץ להשיב את הגזלה‪ ,‬ובזה יישב‬
‫תקנת השבים שהחכמים פטרו את הגזלן מלשלם‪,‬‬
   387   388   389   390   391   392   393   394   395   396   397