Page 398 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ח גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫במק‬

‫ב ‪ .‬אם הכסף הושקע וההשקעה הניבה פירות‪ ,‬הדין הוא שבפיקדון הרווח לבעל‬
‫הפיקדון כי הרי הקרן שלו ומאחר וההשקעה היא מכספו ממילא גם התשואה‬
‫שלו‪ ,‬אבל בהלואה שהכסף נקנה ללווה ממילא אם הכסף הושקע הרווחים של‬

‫הלווה‪.‬‬

‫נמצא שיש לנותן הכסף מצד אחד מעלה בהלואה בכך שהאחריות על הקרן הינה‬
‫על מקבל הכסף בשונה מפיקדון שהאחריות על הנותן‪ ,‬ומצד שני יש לנותן מעלה‬
‫בפיקדון שהרווחים שלו בשונה מהלואה שהרווחים של המקבל ואין לנותן אלא את‬

‫הקרן‪.‬‬

‫ולכן תיקנו חכמינו זיכרונם לברכה (בבא מציעא דף ק"ד עמוד ב') שהנוטל כסף‬
‫מחברו לצורך השקעה יהיה הכסף חציו בתורת הלואה וחציו בתורת פיקדון כלומר‬
‫שחצי האחריות על המקבל מחמת החצי שנמצא אצלו בתורת הלואה ואילו מצד‬
‫החצי שנמצא אצלו כפיקדון יהיה חצי האחריות על הנותן‪ ,‬ומחמת זאת הם גם יתחלקו‬
‫ברווחים חצי חצי‪ ,‬כי מצד החצי פיקדון הרווחים מגיעים לנותן ואילו מצד החצי מלווה‬
‫הרווחים מגיעים למקבל‪ ,‬ובצורה כזאת העסקה היתה רצויה לשני הצדדים כי שניהם‬
‫מצד אחד נטלו חלק ברווחים‪ ,‬ומצד שני במקרה של הפסד הם נשאו את ההפסדים‬

‫יחדיו‪ ,‬והרי הם ככל שותפים שהרווח וההפסד נזקף לשניהם‪.‬‬

‫שכר פעולה‬

‫אבל יש בעיה הלכתית בעסקה בסגנון כזה‪ ,‬כי יש כאן שאלה של ריבית‪,‬‬
‫ומדוע? כי אמנם הרווחים שהינם מחמת החלק של ההלואה מועברים בשלמות‬
‫ללווה ואין למלווה כל חלק בהם וכל הרווחים שנוטל הנותן הם רק מחמת החצי‬
‫פיקדון‪ ,‬כך שלכאורה הנותן לא נוטל כלל רווחים מחמת ההלואה אלא רק מחמת‬

‫הפיקדון‪.‬‬

‫אבל כידוע שאדם אינו עובד בחינם‪ ,‬והרי בעסקה הזאת מי שמתעסק עמה הוא רק‬
‫המקבל והרי רק החצי שקיבל בתורת הלואה נעשה שלו ואילו החצי שקיבל בתורת‬
‫פיקדון נשאר של הנותן וכל הרווחים שמחמת חצי זה הולכים לנותן‪ ,‬ואם כן האומנם‬

‫המקבל מוכן לעבוד ללא כל תמורה בשביל הנותן?!‬

‫אין זאת אלא שמאחר והמקבל היה זקוק לכסף‪ ,‬והנותן הלווה לו את חצי הסכום‬
‫שהושקע‪ ,‬לכן כתמורה להלואה זו מביע המקבל נכונות להתעסק לבדו גם בחצי‬

‫פיקדון השייך לנותן למרות שכל הרווחים של חצי זה הולכים לנותן‪.‬‬