Page 398 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 398
משה 'ו ףנע ' -ח גשרי מתנת במק
ב .אם הכסף הושקע וההשקעה הניבה פירות ,הדין הוא שבפיקדון הרווח לבעל
הפיקדון כי הרי הקרן שלו ומאחר וההשקעה היא מכספו ממילא גם התשואה
שלו ,אבל בהלואה שהכסף נקנה ללווה ממילא אם הכסף הושקע הרווחים של
הלווה.
נמצא שיש לנותן הכסף מצד אחד מעלה בהלואה בכך שהאחריות על הקרן הינה
על מקבל הכסף בשונה מפיקדון שהאחריות על הנותן ,ומצד שני יש לנותן מעלה
בפיקדון שהרווחים שלו בשונה מהלואה שהרווחים של המקבל ואין לנותן אלא את
הקרן.
ולכן תיקנו חכמינו זיכרונם לברכה (בבא מציעא דף ק"ד עמוד ב') שהנוטל כסף
מחברו לצורך השקעה יהיה הכסף חציו בתורת הלואה וחציו בתורת פיקדון כלומר
שחצי האחריות על המקבל מחמת החצי שנמצא אצלו בתורת הלואה ואילו מצד
החצי שנמצא אצלו כפיקדון יהיה חצי האחריות על הנותן ,ומחמת זאת הם גם יתחלקו
ברווחים חצי חצי ,כי מצד החצי פיקדון הרווחים מגיעים לנותן ואילו מצד החצי מלווה
הרווחים מגיעים למקבל ,ובצורה כזאת העסקה היתה רצויה לשני הצדדים כי שניהם
מצד אחד נטלו חלק ברווחים ,ומצד שני במקרה של הפסד הם נשאו את ההפסדים
יחדיו ,והרי הם ככל שותפים שהרווח וההפסד נזקף לשניהם.
שכר פעולה
אבל יש בעיה הלכתית בעסקה בסגנון כזה ,כי יש כאן שאלה של ריבית,
ומדוע? כי אמנם הרווחים שהינם מחמת החלק של ההלואה מועברים בשלמות
ללווה ואין למלווה כל חלק בהם וכל הרווחים שנוטל הנותן הם רק מחמת החצי
פיקדון ,כך שלכאורה הנותן לא נוטל כלל רווחים מחמת ההלואה אלא רק מחמת
הפיקדון.
אבל כידוע שאדם אינו עובד בחינם ,והרי בעסקה הזאת מי שמתעסק עמה הוא רק
המקבל והרי רק החצי שקיבל בתורת הלואה נעשה שלו ואילו החצי שקיבל בתורת
פיקדון נשאר של הנותן וכל הרווחים שמחמת חצי זה הולכים לנותן ,ואם כן האומנם
המקבל מוכן לעבוד ללא כל תמורה בשביל הנותן?!
אין זאת אלא שמאחר והמקבל היה זקוק לכסף ,והנותן הלווה לו את חצי הסכום
שהושקע ,לכן כתמורה להלואה זו מביע המקבל נכונות להתעסק לבדו גם בחצי
פיקדון השייך לנותן למרות שכל הרווחים של חצי זה הולכים לנותן.