Page 399 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 399
מתנת תיביר משה גמק
הרי שהלווה מעניק טובת הנאה למלווה ,דהיינו הנכונות להתעסק עבורו בחצי
הנמצא תחת ידו בתורת פיקדון ,וכל טובת הנאה הניתנת למלווה מהלווה בגלל
ההלואה הרי זה בכלל איסור ריבית!
והפתרון לבעיה זאת הוא ,שהנותן ישלם למקבל שכר על העובדה שהוא מתעסק
עבורו בחצי פיקדון השייך לנותן ,ותנאי השכר מפורשים בהרחבה בשולחן ערוך (יורה
דעה סימן קע"ז) סימן העוסק בפרטי הלכות עסקה ושם (סעיפים ב'-ד') מפורש כמה
שכר צריך הנותן לשלם למקבל בכדי שלא יהיה חשש ריבית בהתעסקותו.
עלה ב'
"היתר עיסקא"
בעלה א' עסקנו בתקנת עיסקא שנתקנה בזמן חכמי התלמוד ומקורה
בגמרא בבא מציעא דף ק"ד עמוד ב' ,תקנה זו למרות שהיא מאפשרת לנותן
ליטול רווחים בדרך היתר וממילא יש בזה את היתרון של הלואה בריבית ,אך
עדיין המרחק רב בינה ובין הלואה בריבית וכפי שיוסבר להלן ,ומאחר וגדולי
הדורות ראו כצורך השעה למצוא דרכי היתר שיהוו תחליף להלואה בריבית,
לכן הם שקדו על תקנתם של ישראל ותיקנו את ההיתר עיסקא המפורסם,
שהינו מיוסד על תקנת עיסקא שנזכרה בתלמוד ,אך עם תוספת שני תיקונים
משמעותיים ,באופן שמחמת תיקונים אלו יהיה "ההיתר עיסקא" זהה ככל
שניתן להלואה בריבית.
כי הנה כשנבחין נראה שלמרות שהעסקה הנזכרת (בעלה א') הינה כשרה לחלוטין,
אך במבחן התוצאה ניתן למצוא קווים משותפים בינה ובין הלואה בריבית ,כי גם
כאן הכסף ניתן בשביל שיוכל להשתמש בו לצורך השקעותיו ,ולנותן יש מזה רווחים
דהיינו הרווחים של החצי פיקדון ,והרי זה דומה להלואה בריבית שהמלווה מקבל
תוספת מהלווה עבור הכסף שהלווה לו ,אך עדיין יש פער משמעותי בין עסקה זו ובין
הלואה בריבית ,הן לענין הקרן והן לענין הרווח.
לענין הקרן ההבדל הוא ,שבהלואה בריבית המלווה בטוח על הקרן ואיננו לוקח
על זה כל אחריות או סיכון ,כי הרי גם אם יפסיד הלווה את כל הכסף ,המלווה יקבל
