Page 333 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 333
מתנת תיביר משה עז
סיכום הדברים
נמצא שבאופן שאתה מתחייב כתמורה להלואה לעשות מצווה ,יש בזה
שלשה חילוקי דינים:
.אבאופן שאינך מצווה מהתורה לעשות דבר זה אך אם תעשה זאת תקיים
מצווה ,וכגון באופן ג' הנזכר לעיל שאני מתחייב לתן צדקה במקרה שכבר
עברתי את סכום המינימום שמחויבים לתת לצדקה ,בזה לכל השיטות
תעבור על איסור ריבית ,וכמו שפירש האור שמח את האיסור להתחייב
להלוות כאשר ללא שתטרח לא יהיה לך כסף להלוות וממילא אינך
מחויב להלוות.
.בובאופן שהנך מצווה מהתורה לעשות כן כגון לשמור שבת ,או כאופן א'
הנזכר לעיל שהמלווה מבקש מבנו או מתלמידו לכבדו ולקום בפניו ,כל
כגון זה בוודאי אינו בכלל איסור ריבית.
.גאך באופן שהנך מצווה מהתורה לעשות פעולה זו אך אינך מצווה
לעשותה דווקא למלווה ,כגון להלוות כסף כאשר יש לך אפשרות לכך,
בזה חידש האור שמח שאין בזה איסור ריבית ,ופוסקי זמנינו טענו שלא
משמע כן בפוסקים ,ובוודאי דבר זה אסור מחמת ריבית ,כך שאופן ב'
הנזכר לעיל דהיינו לדרוש מהלווה לתת לי משלוח מנות ,דבר זה שנוי
במחלוקת הפוסקים.
גכג
עתה נשוב לשאלתו של רענן הצדיק שהגה רעיון מבריק להתנות את קבלת
ההלואה מהגמ"ח שברשותו כאשר הלווים מתחייבים להוסיף שעות בלימוד
התורה ,ועוררו אותו שיתכן ויצא שכרו בהפסדו כיון שיש כאן איסור ריבית.
ונתפרש בזה:
.אלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלווה.
.בנתינה לאחר על פי ציווי המלווה ,אם יש בזה נתינת ממון הרי זה אסור
בריבית כי הנתינה לאחר על פי ציווי המלווה הוי כנתינה למלווה מדין ערב.
