Page 332 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ה גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫עו‬

‫ולכן מפרש האור שמח שנידון הפוסקים אינו‬ ‫בשולחן ערוך (יורה דעה סימן ק"ס סעיף י"ד)‬
‫אלא כאשר אינני מחויב להלוות‪ ,‬כגון כשאין לי‬ ‫נפסק שאסור לומר ללווה אני מוכן להלוות לך כסף‬
‫כסף‪ ,‬אז אם אני טורח להשיג כסף בשביל להלוות‬ ‫בתנאי שתיתן כסף להקדש‪ ,‬הרי שלמרות שנתינת‬
‫לך לכזה דבר אסור ללווה להתחייב למלווה‪ ,‬אבל‬ ‫כסף להקדש הוי מצווה אך אם יצווה המלווה על‬
‫אם רק מתחייב שאם יהיה לו אפשרות להלוות‬
‫ילווה זה אינו התחייבות של ריבית מכיוון שאתה‬ ‫הלווה לעשות כן יעבור על איסור ריבית‪.‬‬

‫מצווה על כך מהתורה‪.‬‬ ‫מקרה זה דומה לאופן ג' כי אין כל חיוב להתחייב‬
‫להקדש‪ ,‬אך כאשר עשה כן קיים מצווה‪ ,‬ונותר לנו‬
‫להלוות‪ ,‬אבל לאו דווקא לך !‬ ‫לדון על כגון אופן א' ואופן ב' שבהם יש לי מחויבות‬
‫לעשות מצווה זו האם הדבר יאסר עלי לעשותו‬
‫וממשיך ר' מאיר שמחה וכותב שלמרות‬
‫שגם כשיש לי כסף להלוות אינני מחויב מהתורה‬ ‫כאשר התחייבתי על כך למלווה‪.‬‬
‫להלוות דווקא לך ויכול אני להלוות הכסף לנזקק‬
‫אחר אך כיון שאני מחויב להלוות אין זה איסור‬ ‫הלווה לי וכשתזדקק להלואה אלווה לך‬

‫ריבית אם החלטתי להלוות לך‪.‬‬ ‫עוד הובא בשולחן ערוך (סימן ק"ס סעיף ט')‬
‫שאם ראובן מבקש משמעון הלואה והוא מתחייב‬
‫אבל בספרי פוסקי זמנינו (ראה בספר ברית‬ ‫לו שפעם אחרת לכשתצטרך הוא ילווה לו‪ ,‬נחלקו‬
‫יהודה פרק י"א הערה י"ב‪ ,‬ובספר נתיבות שלום‬ ‫בדין זה הראשונים האם התחייבות כזאת נחשבת‬
‫עמוד ק"ב) כתבו שלא משמע בפוסקים כדברי‬
‫האור שמח‪ ,‬והטעם שאין להתיר ללווה להתחייב‬ ‫כריבית‪.‬‬
‫להלוות אפילו שדבר זה מצווה הוא‪ ,‬מכיוון שאין‬
‫מצווה להלוות דווקא לך ולכן אם אני מתחייב‬ ‫והגאון רבי מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל מחבר‬
‫הספר אור שמח בספרו חידושי רבנו מאיר שמחה‬
‫להלוות לך הוי ריבית‪.‬‬ ‫(חלק ב' בבא מציעא ‪ -‬הלכות ריבית‪ ,‬שולחן ערוך‬
‫סימן ק"ס סעיף ט') מקשה על נידון זה שהרי‬
‫ומוסיף וכותב בספר נתיבות שלום שאם הלווה‬ ‫מהפסוק "אם כסף תלוה את עמי" אנו למדים שיש‬
‫מתחייב למלווה לשמור שבת‪ ,‬זה ודאי אינו ריבית‬ ‫חיוב להלוות כסף ליהודי שצריך הלואה [פרט‬
‫כי הרי מצווה אתה על דבר זה כבר מאז נתנה‬ ‫כמובן ליהודי שאצלו הלואה פירושה מתנה!] ואם‬
‫תורה לישראל‪ ,‬וכל מה שדברי האור שמח דחויים‬ ‫כן איך יתכן לומר שכאשר הלווה מתחייב למלווה‬
‫מההלכה הוא מהטעם שחיוב התורה אינו להלוות‬ ‫שפעם אחרת ילווה לו יהיה זה אסור מצד ריבית?‬
‫דווקא לאדם זה ויכול אתה לקיים חובתך בנזקק‬ ‫וכלשונו "אטו מי שמשעבד עצמו לעשות מה‬
‫שאמרה התורה יחשב זה לריבית‪ ,‬לאו מוחא סביל‬
‫אחר‪.‬‬
‫דא" [פירוש‪ :‬המוח לא סובל טענה כזאת!]‪.‬‬