Page 330 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ה גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫עד‬

‫[והעיר הרב יהושע שליט"א שיתכן שכל‬ ‫וביתר ביאור כתב בבית מאיר שחז"ל אמדו את‬
‫הנידון בין הפוסקים הוא רק בהנאה השווה ממון‪,‬‬ ‫דעת בני אדם שכאשר אתה ממלא את בקשתי‬
‫אולם לא כל הנאה בכלל הקטגוריה הזו‪ ,‬ולכן‬ ‫בנתינת כסף רק אז הנאה זו שווה כסף‪ ,‬ולכן רק‬
‫לימוד תורה בוודאי אין זה בכלל ולא מצינו מי‬ ‫כאשר נתת לצד ג' כסף כמתנה או כהלואה שזה‬
‫שיאמר שכל מילוי משאלת המלווה הוא בכלל‬ ‫נתינת כסף לזמן‪ ,‬אז יש כאן דין ערב‪ ,‬אבל כאשר‬
‫רק הארכת את מועד הפירעון ואין כאן נתינת כסף‬
‫ריבית‪ ,‬והדבר צריך הכרע]‪.‬‬
‫על פי בקשתי ובאופן זה לא נאמר דין ערב‪.‬‬
‫סיכום הדברים‬
‫למדנו שנחלקו הפוסקים האם דין ערב נאמר‬
‫ביררנו שבדין ערב יתכן וכלול בו לא רק נתינת‬ ‫רק כשאתה מוציא כסף על פי בקשתי‪ ,‬וכסברת‬
‫ממון‪ ,‬אלא כל שמילאת אחר בקשת השני יש לו‬ ‫האבני מילואים והבית מאיר בביאור דברי‬
‫בזה הנאה כאילו נתת לו כסף ‪ -‬וכשיטת החלקת‬ ‫הרשב"א והרמ"א‪ ,‬אך דעת החלקת מחוקק שגם‬
‫מחוקק הבית שמואל והטורי זהב לפי שיטת‬ ‫בלא הוצאת ממון ‪ -‬כל שמילאת בקשתי יש כאן‬
‫ריטב"א ורמב"ם שדין ערב הינו מחמת ההנאה‬ ‫דין ערב‪ ,‬וכדבריו סבורים גם הבית שמואל והטורי‬

‫שאמרתי ונעשה ציווי‪.‬‬ ‫זהב בשולחן ערוך שם‪.‬‬

‫בשונה משיטת תוספות והטור שדין ערב הינו‬ ‫לימוד תורה איננה הוצאה כספית‬
‫בגלל שנתינת הממון לשני הוי כנתינת הממון לי‬
‫כיון שנעשה על פי צוואתי‪ ,‬ולשיטות אלו בוודאי‬ ‫אמור מעתה שכאשר רענן מבקש מהלווים‬
‫דין ערב נאמר רק כשנתת ממון על פי צוואתי ולא‬ ‫ללמוד תורה בעבור ההלואה‪ ,‬ואמנם הם ממלאים‬
‫את בקשתו אך אין בזה הוצאה כספית‪ ,‬מקסימום‬
‫מילוי משאלה בלבד‪.‬‬ ‫יש בזה מניעת רווח כאשר שובת ממלאכתו בזמן‬
‫הלימוד אבל אין זה הוצאה כספית‪ ,‬ולכן אם אנו‬
‫ואף לשיטת ריטב"א ורמב"ם שדין ערב הינו‬ ‫דנים אם דבר זה נחשב לנתינת כסף מדין ערב‪ ,‬הרי‬
‫מחמת ההנאה שנתמלאה בקשתי‪ ,‬ראינו שהאבני‬ ‫זה תלוי במחלוקת הפוסקים שהוזכרה‪ ,‬שנחלקו‬
‫מילואים והבית מאיר סבורים דהיינו דווקא‬ ‫האם מילוי בקשת המלוה ללא הוצאה כספית‬
‫אם הוצאת ממון על פי כי כך אמדו חז"ל שרק‬
‫כשהוציאו ממון על פי בקשתי אז יש לי מזה הנאה‬ ‫נחשב לנתינת כסף מדין ערב‪.‬‬

‫ששווה ממון‪.‬‬ ‫וכמובן כל הנידון כאן אך ורק לסוברים שדין‬
‫ערב הינו מחמת קיום ציוויו של המלווה‪ ,‬אבל‬
‫מעתה מאחר ונתינה מלווה למלווה מדין ערב‬ ‫לשיטות שדין ערב הינו מחמת שנתינת הכסף‬
‫(כלומר נתינה לאחר על פי בקשתי) כלולה באיסור‬ ‫לאחר על פי ציווי נחשב כאילו נתתי לך את הכסף‪,‬‬
‫ריבית (שולחן ערוך סימן ק"ס סעיף י"ד) לשיטות‬ ‫וזה וודאי לא שייך אלא כאשר יש כאן נתינת כסף‬
‫אלו יהיה כלול בזה כל מילוי משאלה של המלווה‬
‫אפילו שאין בה נתינת כסף‪ ,‬ויהיה אסור לרענן‬ ‫ולא מילוי משאלה בלבד‪.‬‬

‫להלוות בתנאי שירבו בלימוד התורה‪.‬‬