Page 320 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו ףנע ‪' -‬ד גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫סד‬

‫לתשלום‪ ,‬אלא עיקר היתרו של המחנה אפרים‬ ‫תשלום פיצוי למלווה‬
‫הינו בגלל שסוף דבר המלווה לא קיבל מהלווה‬
‫יותר מאשר נתן לו‪ ,‬כי הרי הוא השיב לו כפי ערך‬ ‫וכאן אנו מגיעים לחידושו של המחנה אפרים‬
‫החיטים בזמן ההלואה‪ ,‬ולכן אין כאן ריבית‪ ,‬כי אין‬ ‫הטוען שאם החיטים הוזלו‪ ,‬ומעיקר הדין אין כל‬
‫חיוב ללווה להחזיר אלא חיטים‪ ,‬וכפי ערכם העדכני‪,‬‬
‫כאן תוספת‪.‬‬ ‫כי חיובו הממוני של הלווה אינו אלא להשיב חיטים‪,‬‬
‫אך אם הלווה מיוזמתו וללא כל התחייבות מעונין‬
‫ואלא שמאחר והלווה איננו מחויב לשלם כפי‬ ‫לשלם למלווה כפי ערך החיטים בזמן ההלואה‪,‬‬
‫ערך החיטים בזמן ההלואה‪ ,‬אלא כפי ערך החיטים‬ ‫סבור המחנה אפרים שלמרות שהלווה מוסיף‬
‫היום‪ ,‬ואם כן כאשר הוא מחליט להוסיף בתשלום‬
‫מעבר לחובתו עלינו לבחון מדוע הוא החליט‬ ‫למלווה יותר מחיובו אין בזה כל חשש איסור‪.‬‬
‫לעשות כן‪ ,‬ואם הסיבה היתה בגלל שהוא הלווה‬
‫לו היה זה בכלל "אגר נטר"‪ ,‬כי נאסר ללווה להעניק‬ ‫וטעמו ונימוקו של המחנה אפרים הוא‪ ,‬שאמנם‬
‫כל הטבה למלווה בגין ההלואה‪ ,‬אבל מכיוון שיש‬ ‫יש כאן תוספת‪ ,‬אך אין זה "אגר נטר"‪ ,‬כי אגר נטר‬
‫כאן הסבר שונה מדוע עשה כן‪ ,‬והיינו מפאת שאיננו‬ ‫זה רק כאשר סיבת ההוספה היא מחמת שהלוותה‬
‫מעונין שהמלווה יינזק מחמת ההלואה‪ ,‬לכן יש‬ ‫לו והוא נותן לך שכר על ההלואה‪ ,‬אבל כאן למרות‬
‫שהלווה מוסיף למלווה יותר ממה שהוא חייב לו על‬
‫להתיר לעשות כן‪.‬‬ ‫פי דין‪ ,‬אך אין כוונתו לתת לו שכר על שהלווה לו‪,‬‬
‫אלא עיקר כוונתו שלא תפסיד מחמת ההלואה‪ ,‬ולכן‬
‫נמצא שההיתר של המחנה אפרים מבוסס על ב'‬ ‫הוא מעונין לשלם לך כפי ערך הסאה בזמן ההלואה‪.‬‬
‫נתונים‪ :‬א‪ .‬אין כאן ריבית כי הרי לא מוסיף למלווה‬
‫מעבר למה שנתן לו‪[ ,‬אלא שיש כאן תוספת ביחס‬ ‫למדנו מדברי המחנה אפרים שכאשר סיבת‬
‫לחיובו להחזיר]‪ .‬ב‪ .‬המניע לשלם מעבר לחובתו‬ ‫התוספת איננה לתת שכר על ההלואה‪ ,‬אלא מתוך‬
‫איננו כשכר על ההלואה‪ ,‬אלא למנוע מהמלווה הפסד‬ ‫רצון שהלווה לא יפסיד מחמת ההלואה‪ ,‬אין זה בכלל‬

‫בגלל ההלואה‪.‬‬ ‫"אגר נטר"‪ ,‬ומותר לעשות כן‪.‬‬

‫ולכן גם במקרה שהמלווה נמנע מלהרוויח‬ ‫אלא שצריכים אנו להסביר מדוע סברה זו לא‬
‫כסף בגלל ההלואה‪ ,‬אין כל היתר ללווה לפצות את‬ ‫הועילה להתיר ללווה לשלם למלווה את הכסף‬
‫המלווה על כך‪ ,‬כי כל ההיתר של המחנה אפרים‬ ‫שנמנע ממנו להרוויח בגלל ההלואה‪ ,‬וכמו שציטטנו‬
‫אינו אלא בתנאי שהלווה לא ייתן למלווה מעבר‬ ‫למעלה בשם הרשב"א ושאר הפוסקים‪ ,‬והרי גם‬
‫לסכום שקיבל ממנו‪ ,‬ונתינת תוספת בגלל שנמנע‬ ‫שם אין כוונתו לתת שכר למלווה עבור ההלואה‬
‫אלא לפצות אותו על מה שנמנע ממנו להרוויח‬
‫מהמלווה להרוויח הרי זה בכלל ריבית‪.‬‬ ‫בגלל ההלואה‪ ,‬ומדוע שם מוסכם הדבר לאסור‬

‫ואם כן אין בסברא זו להתיר אלא כגון המקרה‬ ‫ואילו במקרה שלנו התיר המחנה אפרים‪.‬‬
‫שעליו דיבר המחנה אפרים דהיינו בהלוואת סאה‬
‫בסאה‪ ,‬וערך הסאה בזמן הפירעון הוזל ביחס לערכו‬ ‫ריבית ו"אגר נטר"‬
‫בזמן ההלואה‪ ,‬רק באופן כזה התיר המחנה אפרים‬
‫ללווה לפצות את המלווה ולהשיב לו כערך החיטים‬ ‫אך כשנדייק היטב בלשונו של המחנה אפרים‬
‫נראה שעיקר היתרו איננו רק בגלל שאין כאן כוונה‬