Page 321 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 321
מתנת תיביר משה סה
הרי לא פורע הלווה יותר מה שקיבל מהמלווה] לאו בזמן ההלואה ,כי סוף דבר המלווה לא קיבל מהלווה
משום אגר נטר הוא דקא יהיב[ ,אין סיבת התוספת יותר ממה שנתן לו בזמן ההלואה.
בגלל "אגר נטר"] ,אלא להחזיר לו שווה מה שלקח
מידו קמכוין שלא[ ,אלא כוונת הלווה לסלק הנזק ציטוט לשון המחנה אפרים
מהמלווה]" עד כאן דבריו. וזה לשון המחנה אפרים בלווה סאה בסאה
והוזלה ,אם יתן לו הלווה בפירעון כמו שהיה שווה
רואים שהמחנה אפרים עירב בדבריו את ב' מעיקרא ,אם יש בו ריבית ,נראה ...דאפילו למאן
הסברות ,גם שאין כאן תוספת מעבר למה שקיבל, דאמר ריבית מאוחרת אסורה אפילו בסתמא ,היינו
וגם שאין כוונתו ל"אגר נטר" אלא למניעת נזק, כשנותן לו יותר על מה שנתן לו ,דמשום שכר מעותיו
ופירוש דבריו כמתבאר ,שאין כאן ריבית מכיוון יהיב ליה[ ,כלומר שכאשר מחזיר למלווה יותר
שלא פרע יותר ממה שקיבל ,ולמרות שפורע יותר ממה שנתן לו הרי זה שכר על ההלואה] ,אבל זה
מחובתו על פי דין ,אך כיוון שכוונתו למנוע הפסד, שנותןשווה מה שלקח מחבירו דשווה עשרה שקיל
ולא לשלם על המתנת המעות ,לכן אין לאסור ושווה עשרה מהדר[ ,אבל במקרה שהוזלו החיטים,
זאת.
עלה ו'
פיצוי על פיחות בדולר
ועתה נחזור למקרה שאנו עוסקים בו ,ביהודה שלוה דולרים מחיים ,וערך הדולר
ירד מזמן ההלואה עד זמן הפירעון באופן שחיים ניזוק בערך ב ,₪14,000-ויהודה
מעונין לפצות אותו על כך ולהוסיף על הפירעון עוד ,₪14,000והסתפקנו האם
מותר לו לעשות כן ,או שיש בתוספת זו משום ריבית?
ובתחילה טענו שמאחר ויהודה לא הפסיד את חיים ,ואלא שבגלל ההלואה נמנע
מחיים להמיר את הדולרים לשקלים ולמנוע את ההפסד והרי זה כמניעת רווח ,ולפצות
את המלווה על מניעת רווח ,הדבר מוסכם לאסור.
אך לאור דברי המחנה אפרים שהתיר ללווה לשלם את החיטים כפי ערכם בשעת
ההלואה ,כי אין כאן תוספת מעבר למה שקיבל מהמלווה ,וגם אין כוונתו לתת שכר
על ההלואה ,אלא רק לפצות את המלווה על הנזק שנגרם לו.
וסברות אלו שייכות גם במקרה של יהודה ,כי גם כאן אין כוונתו לשלם לחיים שכר
על ההלואה אלא רק לפצות אותו על הנזק שארע לו בגין ההלואה בירידת ערך הדולר.
וגם חיים לא יקבל מיהודה מעבר למה שנתן לו ,כי הרי כאשר בשנת תשס"ו העניק
חיים ליהודה הלואה על סך $10,000היה אז ערכו [ ₪ 47,800כי ערך הדולר היה